אף מפייס הוא אדם את עצמו בליטרא וכו'. כתב ב"י בסי' ת"ק ול"נ דתלמודא דידן לא סבר הכי דהא איפליגי רב ושמואל במדידת קמח ומשמע דבביתו איירי ואפילו רב לא שרי אלא כדי שתטול חלה בעין יפה אבל היכא דלא שייך האי טעמא אפילו רב נמי אוסר ע"כ וקשה הרי כתב הרא"ש דטעם האוסרין במדידת הקמח משום דיכול למדוד מאתמול ע"ש והך טעמא לא שייך כאן ואף שהרב"י מקשה ע"ז דאף דקמח אפשר שלא היה לו מעי"ט י"ל דבאמת דבכה"ג נמי שרי ועוד גבי חלה אסור דמודד לצורך דבר אסור דחיישינן למכירה אבל הכא דמודד לעצמו להפיס דעתו שרי ואיך דוחה דברי הירושלמי שהורו הלכה למעשה להתירה ואמר דנהגין רבנן כהדא כרשב"ג:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי ביצה · פרק 3 · הלכה 6 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d86b4bb1c51dbe279faa5dcebc0370ca46802b34f5db7cf766401a4e2d2532f5