מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 3

היו לו חמש גפנים והוא בוצרן וכו'. תוספתא זו הביאה הרמב"ם ז"ל כהגי' שם מן הפרט ומן השכחה. וכגי' דהכא ומן הרבעי וכו' כמ"ש בסוף פ"ד ממ"ע וה"ה דפטור מן הפאה והיינו אם לאכלן ענבי' דאז הוי כתבואה שקטפה מעט מעט ולאכול מלילות דחד דינא אית להו כדמסיק הכא וכן פסק הוא ז"ל שם דבבוצר ליין חייב בכל אא"כ שייר וא"כ ה"ה בשבלים לעיסתו דבעינן שייר מקצת ואז פטור הוא מפאה ומהכל שמנו מאותן שקטפן מעט מעט ומ"ש הוא ז"ל בפרק ב' בהלכה ו' דבקוטף פטור הוא מן הלקט ומשכחה ופאה ואפי' כל שדהו היינו למלילות כמו שביאר שם וכן כל הקוטף מלילות וכו' ודבריו ז"ל ממש כפשטות הסוגיא דהכא ומ"ש הכ"מ שם דפשט' דסוגי' משמע כדברי הראב"ד בהשגות ובנתכוון לכך או לכך תליא מילתא עיי"ש ואינו נראה כן דאדרבה לפי' הראב"ד צריך לדחוק דהאי והוא ששייר הוי כאפי' ששייר כמו שדחק עצמו שם ועיין לעיל בפ"ק בהלכה ד' דמייתי התם ברייתא דת"כ דמרבה מקראי לקוטף לחיובא דפאה וע"כ דברייתא זו פליגא עם ברייתא דהתוספתא דאין לומר דבת"כ מיירי בקוטף לעשות עיסה וכדמחלק הבא דא"כ מיהת פטור הוא בששייר מקצת והתם סתמא קתני דחייב ומשמע דדומיא דקוצר הוא ולא מחלקינן בין למלילות ובין לעיסה וע"ש בד"ה קוטף מנין מה שנתבאר בפיסקא דהך דינא לדעת הרמב"ם ובפיסקא דראשית הגז ובדינא דמעילה בסייעתא דשמיא: