הדא דתימא בשעיבה ע"מ להדל וכו'. הר"ש ז"ל הביא לזה ופי' בשעיבה שזרען רצופין בעובי ולפירושו בדעתו בשעת זריעה תליא מילתא וזהו דוחק לומר דנתלי חיובא ופטורא בדעתו בשעת זריעה. ולמאי דפרישית דבשעיבה הוא על מה שהניח מעובה בשעה שמדל וזהו כדעת הרמב"ם לחלק בין מדל מצד אחד או ממקומות הרבה כמ"ש בפי' המשנה לפרש להמחליק מאחת יד וכן בחבורו בסוף פ"ג ממ"ע ובפ"ב בהלכה ו' וכמה שבארתי במילתא בטעמא בפנים:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4216ebe1d4a4ff2bb2d35b20b1840b95b943e04a9531d71eef6f441329168d04