שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 2 · Segment 3

גירין מהו שייבמו. וא"ת מאי קמיבעיא ליה מתני' היא גיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין וי"ל מיבעיא ליה טעמא דמתני' משום דאסירי או משום דאינן בני חליצה וייבום ושריא לעלמא ולדידהו. אך קשה הנך דסברוהו למימר באשה שיש לה בנים וכו' ש"מ דסברוהו הטעם דאסור משום דבישראל אסור ואתי לאחלופי א"כ צ"ל דאיבעיא דידה דוקא באחין מן האב דאי באחין מן האם נמי מאי קאמר ואם אינה אשת אחיו יהא כנושא אשה מן השוק. דלמא אינה אשת אחיו מן האב אבל היא אשת אחיו מן האם דאמו ודאית ואסורה לו וי"ל כולי הא לא חששו ודוחק ועיי' בבבלי:

אפי' כן אסור שלא יהו אומרים וכו'. בבבלי בסוגיין גרסי' בני יודן אמתא אשתחררו שרי רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי א"ל רבא והא רב ששת אסר א"ל הוא אסר ואנא שרי ופריך ממתני' דתנן לא חולצין ולא מייבמין דמשמע איסורא ע"ש. וקשה דלמא מתני' דוקא לענין ייבום אוסר שלא יאמרו וכו' וקא מישתרי יבמה לשוק לעלמא כמ"ש בקונט' וראב"י לאו במקום ייבום איירי כמ"ש רש"י שם בד"ה נשי דהדדי וכו'. וצ"ל דהבבלי לית ליה הך חששא. ונראה דקאסר ר' יוחנן אפי' שלא במקום ייבום דהא סברוהו למימר דוקא באשה שיש לה בנים אוסר ואתא ריב"א לומר דאפי' באשה שאין לה בנים נמי אסור ש"מ דתרתי אית ליה חששא דאיחלופי וחששא שיאמרו ראינו מצות יבום בגרים. ומזה סייעתא לפסק הרי"ף דפסק כרב ששת דאוסר למנסב נשי דהדדי ודלא כרמב"ם דמתיר ועמ"ש לקמן בפרקין בתו' בד"ה א"ל והתנינן: