שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 16 · הלכה 3 · Segment 6

והחיה אוכל' בו וכו'. בבבלי אמרי' דוקא במקום שאינו עושה אותו טרפה אבל במקום שעושה טרפה לא והטעם בכה"ג לא שייך לומר נתרחמו עליו מן השמים דא"כ אף כשמת נימא שמא נעשה לו נס כחבקוק אלא ודאי כיון שלא ראינו שאירע בו דבר שבודאי ימות חיישינן לכל דבר שאפשר לומר שעדיין חי וה"ה בנפל לבור אריו' ולכבשן האש נמי מהאי טעמא הוא דחיישינן:

נפל לכבשן האש אין מעידין עליו. בבבלי גרסי' מעידין עליו. ונראה דלא פליגי דהכא איירי שנפל לתוך מדורה הלכך אין מעידין עליו שמא יצא משם לשעה והבבלי איירי שנפל לתוך כבשן עמוק שאינו יכול לעלות ממנו ובכה"ג ודאי אמרינן שמת דה"ל כאלו ראוהו מת ועיי' בחי' רשב"א. ומ"ש המהרש"א בתו' בד"ה אין מזכירין וכו' והשתא ר"מ דמתני' חולק אברייתא נפל לתוך כבשן אש מעידין עליו ע"ש. דבריו תמוהין למאן קאמר לה לירושלמי ודאי דלא פליג דהא אין מעידין עליו תני בברייתא ואי להבבלי דתנא בברייתא מעידין עליו הא ס"ל דלכ"ע אין מזכירין מעשה נסים ונראה דה"ג בתו' ואינו חולק אברייתא דלעיל וצ"ע:

נפל ליורה בין של מים וכו'. כ' הרשב"א בחי' ומדברי רש"י נראה שהמים והיין מכבין ולבסוף מבעירין ומעידין עליו והאי פלוגתא דת"ק ור"א דהכא דיין ושמן עבדין לה פלוגתא בירוש' במים ושמן וכל זה ראיה דמים ויין לגבי האי חד דינא אית להו ע"כ. נראה דר"ל אע"ג דבסוגיין תנא דת"ק סובר דאין מעידין עליו ובבבלי גרסי' יין ושמן מעידין עליו מ"מ חזינן דמים ויין חד דינא אית להו. ויותר נ"ל דגירסתו היה בירושלמי מים ושמן מעידין עליו כגירסת הבבלי. גרסי' בבבלי זבחים דף צא ע"ב אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג אישים וכו' והא קמכבי כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי איני והאר"נ המוריד גחלת מע"ג המזבח וכיבה חייב דליכא אלא האי ואב"א כיבוי דמצוה שאני ע"כ. וקשה לסברת רש"י מאי פריך מהא דר"נ שאני ניסוך היין דאינו כיבוי שהרי מבעיר לבסוף ולא יהא אלא מפוח שמכבה בתחלה ומבעיר לבסוף משא"כ במוריד גחלת שמתכבה והולכת וצ"ע: