שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 4

ניתני היבמה לא תחלוץ וכו'. וקשה דלמא איירי בבא עליה לאחר ב' חדשים למיתת הבעל והוכר העובר לאחר שלשה חדשים למיתת הבעל ואפ"ה יש להסתפק בשבעה לאחרון דאין הכרת העובר משתהה יותר משליש ימיה אבל לפעמים ניכר העובר לאחר חדש הראשון ויש לומר דקים להו לחכמים דלעולם אין העובר ניכר אלא לשליש ימיה ולא קודם לכן גם אין הכרת העובר מתאחר יותר משליש ימיה וצ"ע:

שהן שתי יצירות. וקשה לפי מאי דפירשתי בקונט' דהא דנקט בן שבע במתני' לאו דוקא א"כ ליכא למשמע ממתני' דאיכא יצירה לשבע וא"ל דהא דקאמר והוכר העובר לאחר נ' יום ה"פ זה שנולד לשבעה צריך נמי יותר משני חדשים להכרת העובר שהן שליש ימיה לפיכך צ"ל מקוטעין לשני ואחר כך ילדה בחצי חדש התשיעי למיתת הבעל דיולדת לתשעה יולדת למקוטעין ולשני ה"ל בחדש השביעי ולראשון תשעה דאם כן מאי קאמר את ש"מ שהאשה יולדת לחדשים שלימים הא לית כאן תשעה שלימין דאי ילדה בסוף החדש התשיעי א"כ ליכא לספוקי בשני כלל דלשני בן שמנה הוא כשתחסור ארבעים יום מתשעה חדשים וי"ל מלישנא דמתני' דייק מדתנן בן שבעה לאחרון. מיהו לפמ"ש לקמן בסמוך בד"ה יצירה לשבעה וכו' בשם היפ"ת ניחא דאף שילדה בסוף תשעה לראשון אפשר שיהיה בן שבע לשני דאפי' בן שמנה כשנוצר לשבעה ימים הוא חי ודייק שפיר ממתני' שהן שתי יצירות ואף לפירושי שם ניחא ע"ש:

שהאשה מעוברת וכו'. וקשה הא כבר אמרנו שאין העובר משתהה בהכרתו יותר משלשה חדשים א"כ לאחר ג' חדשים ודאי מותר שהרי לא הוכר ואי בשהוכר העובר אסור לכנסה מטעם מעוברת חבירו ועי' בבבלי בתו' דף לז בד"ה רוב: