שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 21

ארש לא כן אר"י וכו'. וקשה הא גם ר' יודן סובר דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק דאל"כ למה כשחלץ לה פקעו הקידושין אדרבא נימא איפכא קודם החליצה לא חלו הקידושין ואם בא אחר וקדשה גם קידושי השני תלויין אבל משחלץ חלין קידושי הראשון גם קשיא אס"ד דקידושין תופסין ביבמה אם בא אחר וקדשה תהא אסורה ליבם וכיון דסובר ר"י דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק ה"ל לר"ש לאקשויי מדידיה מ"ש רישא ומ"ש סיפא:

והיה ר"י מקלס לה. פי' בגליון קילוס כמו לגלג כלומר על דבר פשוט כזה שהיא משנה שלימה ימנו שלשים וכמה זקנים וכו' וע"ד חוכא ואטלולא אמר כן וע"ז ארשב"ל וכו'. ותימא חס לומר שר' יוחנן לגלג על הזקנים ועל ר' ינאי רבו והדבר ברור כמו שהגהתי בקונט' וכ"ה לקמן בסוטה וקידושין וכ"מ בבבלי דף צב שר' ינאי היה משבח לדברי ר' יוחנן דגרסי' שם א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קידושין תופסין ביבמה א"ל ר"י לא משנתינו היא זו וכו' א"ל אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותא אר"ל אי לאו דקלסך גברא רבא ה"א לך למתני' ר"ע היא ע"כ מיהו קשה מאי אמר ר"ל אי לאו וכו' דלמא ר' ינאי נמי ה"ק אי לאו דדלאי לך חספא דמודו רבנן ביבמה דכתיב לא תהיה הוינא מוקמי למתני' כר"ע וי"ל דר"ל אקילוס המוזכר כאן קאי ואי ר' ינאי סובר דאפשר למוקמי מתני' כר"ע לא הוה מקלסי כל כך: