שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 2 · Segment 3

מתני' מסייעא לר"י סנדל של קש וכו'. וקשה וכי אלימא ממתני' דתנן סנדל של עץ כשר ומפרשינן בחבטין של עץ וי"ל דדייק מדלא הודו למדרס ש"מ דבכולהו קש איירי כדפרישית בקונט'. וא"ת לר"י מ"ש אנפיליא דתנן ברישא חליצתה פסולה וי"ל שאני אנפיליא של בגד דאינו מגין והכי משני רבא בבבלי בסוגיין:

אבל חכמים לא הודו למדרס. ותימא דתנן פ"ב דעדיות ג' דברים אמר ר"ע על שני' הודו לו ועל אחת לא הודו לו על סנדל של סיידי' שהוא טמא מדרס ועל שירי התנור ארבעה שהיו אומרים שלשה והודו לו וי"ל הא דמייתי הכא ברייתא היא ותניא בה דלא הודו לו וכ"מ בבבלי שבת דף סו ע"א דגרסי' שם דתניא סנדל של סיידין טמא מדרס ואשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת דר"ע ולא הודו לו והתני' הודו לו א"ר הונא מאן הודו לו ר"מ ומאן לא הודו לו ר' יוסי וקצת קשה דלא פריך בשבת ממתני' דעדיות דתנן הודו לו. ודברי הכ"מ פכ"ה מהלכות כלים תמוהי'. וכבר הרגיש בזה התי"ט שם בעדיות. ולדינא משמע בסוגיין אפילו מאן דמטהר סנדל של קש מטומאת מדרס משום דאיירי בסנדל של סיידין שאינו עשוי כלל להילוך וקסבר האי תנא אף על גב דלפעמים מטייל בו עד ביתו לאו מנעל הוא אבל העושה סנדל של עץ להלך בו חולץ בו דסנדל מיקרי. ובבבלי בסוגיין ובפ' במה אשה מפורש מ"ד דיוצאין בסנדל של עץ בשבת מתיר נמי לחלוץ בו. ותמה אני מדברי הרמב"ם שבפ' י"ט מה' שבת פסק דאין יוצאין בו ובה' חליצה פסק דאין חולצין בו ואם חלץ חליצתו פסולה ובפכ"ה מה' כלים פסק דסנדיל של סיידין טמא מדרס וצ"ע ועיי' בבבלי בשבת פ' אלו קשרים דף קיב. ומסוגיין יש ראיה לפירש"י והראב"ד דסנדל של סיידין הוא משל קש ועיי' בחי' הרשב"א בשבת פ' במה אשה: