שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 1 · Segment 5

כבר אמרנו שאין קידושין בעריות. וקשה מנ"ל שאין קידושין תופסין בעריות מהיקישא דאחות אשה אע"ג דאיכא לאקושי נמי לנדה שקידושין תופסין בה מ"מ לחומרא מקשינן כדאיתא בבבלי קידושין ס"פ האומר א"כ נימא דקרא כפשטי' ואתי לאשמועינן דקידושין תופסין באשה ואמה דומיא דנדה ונפקא מיניה שאין הולד ממנה ממזר כנדה אע"ג דחייב כרת הכל מודים שאין הולד ממנה ממזר. גם הא דא"ר אחא בר יעקב שם אתיא בק"ו מיבמה לשוק דאין קידושין תופסין בח"כ. קשה דעיקר ילפותא הוא מאחות אשה כמ"ש תוס' שם די"ל נדה תוכיח אלא גילוי מלתא בעלמא הוא דיש להקיש לאחות אשה. והשתא דאית לן אחת מחייבי מיתות דקידושין תופסין בה אית לן למילף ח"כ בק"ו ובהיקישא דחמותו ונדה וי"ל הירו' לשיטתי' דאמר לעיל פ' האשה הלכה ד' הא דאין קידושין תופסין בח"כ מדכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר יליף ולא מהיקישא הלכך מסתבר טפי לומר דשנייה אפי' באונס וכי יקח אראשונה קאי ונראה דדברי הירושלמי הלכתא נינהו. דק"ו דראב"י אינו אלא לרב אבל אנו דקיי"ל כשמואל דמספקא ליה אי תפסי קידושין ביבמה לשוק או לא קשיא מנ"ל דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות וכללא הוא בכולא תלמודא דודאי אין קידושין תופסין בח"כ. והריטב"א כ' בקידושין וה"מ למפרך הניחא לרב אלא לשמואל מאי איכא למימר אלא דעדיפא מיניה פריך ע"כ ואיני מבין דבריו הא אף למאי דמשני התם קשיא לשמואל מנ"ל דאין קידושין תופסין בח"כ. ועמש"ל ה"ג בתו' בד"ה מתני' וכו' דאף רב סובר דאיכא לאו ביבמה לשוק. וכ"מ מק"ו דראב"י וראיתי שכיוונתי לדעת תו' והרשב"א וע"ש בקידושין בחידושיו. והא דמשני הש"ס שם בקידושין לקולא ולחומרא לחומרא מקשי' נראה מדברי הבבלי כמכילתין דף ח' דליתא להך תירוצא כמש"ל הלכה א' בתו' בד"ה אי יבמתו וכו' ע"ש ועוד אי קידושין תופסין ביבמה וליחא לק"ו דראב"י קשה נימא קידושין תופסין באשת אח בחיי בעלה דהא אקשיה קרא בפירוש לנדה ועמש"ל בסמוך בתוס' בד"ה ותני כן:

בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו עיי' פי' בקונט'. וקשה וכי מפני שהיתה אסורה לו מתחלה מיגרע גרע ולא יתחייב בה וי"ל דה"ק אע"פ שהיה מותר בה מתחלה נאסרה עליו לאחר מיתת אביו דסד"א לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותר' תחזור להיתירה הראשון כדאמרי' לעיל ריש מכילתין קמ"ל דאפ"ה אסורה עליו. מיהו קצת קשה לגבי בנו לא מצינו שהותרה ומהיכי תיתי לשרויי וי"ל הא מיהת לכ"ע הותרה ע"י מיתת הבעל. וכן צריכין לפרש הא דמשני בסמוך אאשת אחיו ואחות אשה ע"י גירושי אחותה:

ותני כן ע"י ייבום. בבבלי פ' הערל גרסי' הדר אמר רבא בהיותן נכרי' לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנו'. לפום סוגיין י"ל לעולם קרא בגיותן איירי והא דכתיב לא תתחתן לפי דשייך בהו חיתון בגירותן כי היכי דכתיב הכא אשר יקח אע"ג דבאיסורא משתעי קרא ובאיסורא לא שייך ביה לשון קיחה אפ"ה נקט לשון קיחה הואיל ושייך בה קיחה בהיתר ה"נ נאמ' בלא תתחתן. ולפמ"ש תו' דף צז בד"ה הראוי לקיחה קיחה מדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשא דדרך ליקוחין הוא דאתי ולמעט אונסין אבל כי יקח את אחותו ליכא למטעי שר"ל קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין קידושין תופסין באחותו ע"כ. קשיא ואיש אשר יקח אשת אחיו נדה היא נימא באונסין שריא דליכא למימר הכל יודעין דאין קידושין תופסין באשת אחיו דהך קרא באשת אחיו שגירשה איירי כדמפרש בבבלי דף נד ע"ב דלמא בחיי בעלה רשות אמר קרא ואיש אשר יקח אח אשת אחיו נדה היא מה נדה אע"פ שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורה בכרת אף זו שיש לה היתר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת. וזה אינו ידוע כל כך שאין קידושין באשת אח בחיי בעלה אדרבא מסברא י"ל דקידושין תופסין בה דומיא דנדה שהיא בכרת ואפ"ה קידושין תופסין בה כמפורש בבבלי קידושין פ' האומר. וא"ל כיון דאיכא לקיומי היקישא דנדה לענין איסורא והיקישא דאחות אשה שאין קידושין תופסין בה מקיימין תרווייהו דהא אף בהיקישא דאחות אשה הוקש נמי לנדה דהוקשו כל העריות ולא שבקינן היקישא דמפורש בקרא. ולא שייך הכא למימר דאהדר' למילתא קמייתא קודם שגירשה. ע"כ לומר דאף הבבלי סובר כתירוץ הירושלמי הואיל ושייך בה קידושין ע"י ייבום נקט לשון קיחה ומנדה אין ראיה כל כך דטפי אית לן למילף אשת אח בחיי בעלה מק"ו מיבמה כמפורש שם בקידושין וא"ת א"כ מאי פריך בבבלי מאיש אשר יקח אחותו וגו' הא איכא לשנויי כדמשני בסמוך וי"ל דסובר שאני אחותו דמקין ואילך אין היתר לאיסורה לא ה"ל לקרא למכתב לשון קיחה. והרמב"ם כ' פי"ב מהא"ב ישראל שבעל נכרית משאר האומות דרך אישות וכו' הרי אלו לוקין שנא' לא תתחתן בם ע"כ והקשה הטור אה"ע סי' ז' הא לא שייך לא תתחתן בגיותן ע"ש. ולפמ"ש דסוגיא דבבלי בפרקין ס"ל כדס"ד דרבא מעיקרא פסק כוותיה. אע"ג דבבלי בפרקין יליף לה רבא אנס אשה מותר לישא בתה מדרשא אחרינא ולית ליה הך שינוייא הראוי לקיחה קיחה וכו' מ"מ לדידיה נמי קשיא למה לא כתיב בכולו לשון שכיבה ועוד י"ל דהרמב"ם סובר הא דהדר ביה רבא היינו דס"ל כיון דבגיותן לא שייך בהו חתנות א"כ לא הל"ל לשון לא תתחתן אלא ודאי בין בגיותן בין בגירותן איירי קרא וכיון דבגירותן שייך חתנות לא חש קרא למנקט לא תתחתן. וגם בגיותן בעינן דרך אישות וחתנות. וכן יש לפרש דברי הה"מ שם. אך מדבריו ר"פ ט"ז מהא"ב מבואר שלא כיוון למה שכתבתי ומפני כך צריך לדחוק בדברי הרמב"ם שם ר"פ ט"ז שפסק פצוע דכא כהן לאו בקדושתיה קאי ולפי דברינו א"צ לדחוק וניחא הכל בע"ה גם מיושב קושית תוס' בבלי דף עו בד"ה בהיותו וכו' והדברים ברורים:

בא להודיעך שאם קידשה שקידושין תופסין בה. וקשה למה לי קרא הא כתיב כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש שנואה לפני המקום אלא שנואה בנישואיה ואיזו אלמנה לכה"ג ואמר קרא כי תהיין וכן מפורש בבבלי קידושין דף סח ע"א ע"ש וע"ק הא איצטרך לא יקח לאשמועינן שחייב אף על הקידושין בפני עצמן א"נ מ"ט לא יקח משום לא יחלל כדאמרי אביי ורבא בבבלי קידושין דף עח ויש ליישב: