שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 1 · Segment 4

מודה סומכוס בראשונה. עיי' פי' בקונט'. וקשה הא ריב"ן נמי לא קאמר אלא בשמות מחולקין דמיקריא חמותו ואם חמותו ואם חמיו לכך נ"ל בהיפך דמייתי דברי ר' יוחנן לסייעתא לר' לעזר. דגרסי' בבבלי בכריתות דף טו ע"א אמר רבא דלמא לא היא ע"כ לא קאמר ריב"ן הכא אלא משום שמות מחולקין דמיקרי חמותו ואם חמותו ואם חמיו אבל גבי אותו ואת בנו דכולהו או"ב מיקריין דאין שמות מחולקין לא. ש"מ דקסבר רבא דברישא נמי פליג דאל"כ קשיא הא גם או"ב שמות מחולקין הן אותו ואת בנו ובנו ואותו. וכ' תוס' בחולין דף פב ע"א בד"ה סומכוס וארישא נמי פליג וכו' וסיפא נקט לרבותא אע"ג דאיכא שתי שמות או"ב ובנו ואותו פליגי רבנן כיון דתרווייהו מחד קרא נפקי ע"כ. אך קשה מאי קאמר רבא לא היא דלמא מ"ד סומכוס וריב"ן אמרו דבר אחד אמאי דתנן במתני' קאי וס"ל דלא פליג סומכוס ארישא וא"ת ראיית רבא מברייתא דבסמוך קשיא ה"ל להביא הך ברייתא ועוד מדקאמר רבא דכולהו או"ב מיקריין משמע דה"ק אף בנו ואותו או"ב מיקרי וזה דלא כמ"ש תוס' וע"ק לשיטת תו' ה"ל לאשמועינן רבותא טפי אפי' בשמות מחולקין ממש כגון חמותו ואם חמותו פליגי דאין סברא לומר דמודו רבנן דהכא במחולקין ממש דא"כ ה"ל שלש מחלוקת בדבר ת"ק דהכא וסומכוס ות"ק דריב"ן מיהו י"ל ת"ק דהכא היינו ריב"ן: