שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 1 · Segment 15

באמפיליא והחולצה לקטן וכו'. בבבלי בגיטין פ' כל הגט גרסי' אמר שמואל כ"מ ששנו חכמים גט פסול פסול ופוסל חליצה פסולה פסולה ופוסלת' מן האחין במערבא אמרי משמיה דר"א שמאל ולילה פסולה ופוסלת קטן ואנפיליא פסולה ואין פוסלת. ונראה זו היא מימרא דר"א דהכי והיינו כפירושא קמא שבקונט'. ותוס' כתבו שם בד"ה קטן וכו' וא"ת שמואל ובני מערב' במאי פליגי וכו' ע"ש. ולפי הגי' שלפנינו בבבלי בפרקין דף קה אר"י אמר רב זו דר"מ וכו' לק"מ גם גי' הרי"ף והרא"ש והרשב"א היא אר"י אמר רב. ועמש"ל בפרקין בתו' בד"ה וחולצת לקטן. כ' הרשב"א בחי' דף קב מיהו באנפיליא של בגד חליצה פסולה הויא כדתנן במתני' ומתניתא ותמהני על הרמב"ם שכתב דאינה חליצה כלל ובשל סיב כ' דהויא חליצה פסולה והא דאמר רבא האי מגין הא לא מגין האי טעמא לר"מ הוא בלחוד אבל לרבנן דדרשי תחש שניהם שוין ל"ש של בגד ל"ש של סיב ובשל בגד תנן במתני' חליצתה פסולה וכ"כ הה"מ וסיים בה ואין דברי הרמב"ם מוכרחין לחלק לרבנן בין מגין ולא מגין ע"ש. ואני תמה על הרשב"א דמסיק אנפיליא של בגד חליצתה פסולה כדתנן במתני' הא מפורש קאמר ר"א הא דתנן באנפיליא חליצתה פסולה לאו דוקא אלא שאינה כשר' וכדברי הרמב"ם ומתני' כרבנן וא"ל דסמיך אדשמואל דפליג על ר"א שם ומפרש חליצה פסולה דמתני' פסולה ופוסלתה דא"כ ה"ל להביא פלוגתייהו דשמואל ור"א ועוד דלמא ע"כ לא פליגי שמואל ור"א אלא בלישנא דמתני' אי פסולה פוסלתה דוקא וכמ"ש תוס' שם גבי קטן דלא פליגי לענין דינא אלא בלישנא דמתני' א"כ ה"נ נימא באנפיליא דמודה שמואל לר"א דלרבנן אינה פוסלתה ומתני' דר"מ היא דהא סיפא דמתני' סנדל של עץ מוקי לה שמואל כר"מ כדאיתא בבבלי דף קג ע"ב. וא"ת כיון דאינו מגין לר"מ כבגד לרבנן א"כ לשמואל אנפיליא ודאי אף לרבנן פסולה ופוסלתה כמו לר"מ וי"ל ודאי טעמא רבא איכא לחלק ביניהם דבגד לרבנן מיעטיה בקרא וכמאן דלא עביד מידי דמיא אבל אינו מגין לא מועטיה קרא אלא מסברא אמרי' נעל ראוי להגין והאי בגד נמי מגין מיהת במקצת אלא שאינו מגין כראוי הלכך פסולה ופוסלתה ועוד הא סתמא דגמרא בבבלי בסוגיין כר"א אזלי דקאמר קב הקיטע מני ר"מ אנפיליא של בגד מני רבנן וקשה ה"ל להקשות מבת בוקתיה וחולצת מן הקטן חליצתה פסולה מני ר"מ דלרבנן לא ה"ל למיתני פסולה לשמואל ואנפילי' של בגד רבנן א"ו דחליצתה פסולה לאו דוקא וכר"א ואף שיש להשיב דהש"ס רוצה לדייק אף לר"א קשיא הך ברייתא מ"מ מדכלל הך תנא אנפיליא של בגד והחולצת לקטן בחד בבא ש"מ דשוין הם. ולאביי דמוקי הך ברייתא כרבנן ודאי צ"ל דס"ל כר"א דחליצתה פסולה לאו דוקא דהא קתני והחולצת לקטן חליצתה פסולה ואס"ד דוקא קאמר א"כ קשיא הך ברייתא לר"א ולשמואל לדינא דהא תרוייהו סברי לרבנן חליצת קטן אינה כלום וכמ"ש תוס' שם. כללא דמלתא לרבנן אנפיליא של בגד אינה חליצה. ועיי' בחי' הרשב"א סוף פרקין. ופש גבן לברורי מנ"ל להרמב"ם לחלק בין אנפיליא לסנדל של עץ ונראה דיצא לו מהא דגרסי' דף קג ע"ב סנדל של עץ חליצתו כשרה מאן תנא אמר שמואל ר"מ היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דר"מ ר"י אוסר אבוה דשמואל אומר במחופה עור ודברי הכל. וצ"ל לאבוה דשמואל הא דתניא רישא באנפיליא של בגד פסולה אתיא נמי כר"מ כיון דאינו מגין וכדרבא וכ"כ המהרש"א וסיים בה וניחא דלא מפליג בדידיה ותני ברישא סנדל של עץ פסולה בד"א בשאין מחופה עור וכו' דלר"מ סנדל של עץ דמגין כשר אפי' בלא חיפוי עור ומתני' לד"ה שנויה ע"ש. ודברי הרב אלו תמוהין שהרי עדיין קשיא לפלוג ולתני בדידה באנפיליא בד"א בשאין מחופה עור וכו' דהא באנפיליא מודה ר"מ דפסול דאינו מגין אלא ודאי תנא דמתני' אתי לאשמועינן אע"ג דלרבנן סנדל של עץ בשאינו מחופה פסול אינו דומה לפסול השנוי ברישא באנפיליא אינה חליצה כיון שאינו מגין ובסנדל של עץ פסולה ופוסלתה וקמ"ל אי הוי מפליג בדידה באנפיליא בין מחופה עור לשאינה מחופה עור לא שמעינן סנדל של עץ מינייהו לפי שאין דיניהן שוה לענין פסולייהו. וא"ת למה לא מוקי הש"ס גם לברייתא ככ"ע וכקושית המהרש"א לשיטתו ע"ש י"ל דרבא לא ניחא ליה למוקמי במחופה עור כי היכי דלא ניחא ליה לשמואל למוקמי מתני' בהכי וכ"ש הוא דהא בברייתא ברישא תני בשל שעם וכו' סתמא ומסיים בה באנפיליא של עור משמע בשעם לאו במחופה עור איירי ועי"ל דרבא רוצה לשנויי אף אליבא דשמואל דודאי אתייא ברייתא כר"מ דתנא בה החולצת לקטן חליצתו פסולה והיינו פסולה ופוסלתה ורבנן פליגי עליה ואמרו אין חליצת קטן כלום אבל לר"א דקיי"ל כותיה אתיא נמי הך ברייתא ככ"ע. נמצא דברי הרמב"ם שרירן וקיימין. ומ"ש המהרש"א דף קב מאי קשיא ליה ממתני' דהכא אמתני' דתרומת הלשכה ויה"כ לישני דאתיין כר"מ וצ"ע ע"ש. ול"נ דלק"מ דא"כ קשיא סתמא דהכא אסתמא דהתם דלדידהו סתמא דהכא כרבנן ולא כר"מ. גם מ"ש המהרש"א דף קד ע"א בגמ' אי מוקי סתמא תניא אע"ג דהך סתמא כיחידאה אתיא וכו' ע"ש לפמ"ש ל"ק דהך סתמא איכא לאוקמי ככ"ע. וכ"ש לפמ"ש תו' דלא פריך אלא דעבד כיחידאי אבל אלכתחלה לא פריך ע"ש. מיהו קשה הא הך סוגיא דף ק"ד לשמואל אזלי וי"ל שמואל לא מוקי הך ברייתא ככ"ע כמו מתני' ויש לחלק:

מ"ד חליצתה פסולה בשהיתה אנפיליא של עור ומנעל של עור. כ' הרשב"א דף קב אע"פ שאין נראה כן מגמרין מדבעא מיניה ר"נ מרבה שני מנעלים זה על זה מהו ופרישנא דקרעתי' לעילאי ושפלתיה לתתאי וקאי עלה משמע דבכה"ג מיבעיא ליה הא שפלתינהו לתרווייהו חליצה מעליא היא דחליצה איכא וגלוי כרעא איכא וכו' ע"ש. ולפמ"ש בקונט' דאיירי שלא חלצה אלא המנעל א"כ לא פליגי הבבלי והירושלמי אהדדי. א"נ הירושלמי איירי שהתירה למנעל וחזרה והתירה לאמפיליא ואח"כ חלצה למנעל ואח"כ חלצה לאמיפליא חליצתה פסולה לפי שאין החליצה וההתרה על הסדר אבל באמפיליא של בגד אין התרתו וחליצתו כלום דבעינן שלא יפסיק התרה וחליצה מדבר הכשר לחליצה:

אר"ח מ"ד יוצאין באמפיליא של בגד וכו'. כתב בש"ע א"ח סי' קכח סעיף ה' לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים אבל בבתי שוקים שרי וי"מ אם הם של עור. וכתב מג"א ונ"ל של בגד ומחופ' עור שרי בכל ענין ועמ"ש סי' תקנד סי' ו' ע"כ. וקשה הא מפורש כתב שם דשל בגד ומחופה עור אסור וי"ל דסובר בט"ב דאסור משום תענוג אסור אפי' מחופה עור אבל בכהנים אינו אסור אלא משום קשירה ובבתי שוקים לא שייך קשירה ואינו אסור אלא משום לא פלוג ובכה"ג שהוא של בגד אין לגזור ודוחק: