שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 4 · Segment 3

למען ישמעון ולמען ילמדון. בבבלי חגיגה דף ג' גרסי' תניא למען ישמעון פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדון פרט לשומע ואינו מדבר. וקשה למען ישמעון למה לי דהא ודאי מאן דלא שמע לא גמיר וכן מפורש שם בבבלי א"כ מדבר ואינו שומע נמי מלמען ילמדון נפקי ואף דמסיק התם למען ישמעון איצטרך שלא יהיו רחוקים בענין שלא ישמעו מ"מ לתנא דברייתא קשיא וי"ל דתנא באם לא כתיב ולמען ילמדון קאמר היינו ממעטין מדבר ואינו שומע מלמען ישמעון א"נ חרש אינו מדבר ואינו שומע ל"צ קרא דלאו בני דעה נינה וכי צריך קרא למען ישמעון למעט מדבר ואינו שומע ואייתר למען ילמדון ע"כ למען ילמדון לאחרי' הוא וממעטינן שומע ואינו מדבר אע"ג דגמיר לעצמו כיון דלא מצי למיגמר לאחרינא פטור. ובש"ס שם גרסי' רב אשי אמר ודאי למען ילמדו הוא דאס"ד למען ילמדו כיון דלא שמע לא גמיר האי ומלמען ישמעו נפקי אלא ודאי למען ילמדו הוא. והיינו כמ"ש. ופירש"י דחוק ורחוק לענ"ד. וע"ש בתוס' ובמהרש"א בד"ה בגמרא חרש וכו' מיהו בסוגיין משמע דחש"ו ממעטין מלמען ישמעון ומלמען ילמדון דהא חבריי' אמתני' קאי. אך נראה דלא פליגי. וגם חברייא אחרש המדבר ואינו שומע ושומע ואינו מדבר אמרי מילתייהו. והיינו דפריך עד כדון במדבר וכו' והא דמשני למען ילמדון למען ילמידון היינו כדפרישית דע"כ צ"ל דקרא למען ילמידון. ואין צורך להגיה כמו שהגהתי בקונט' ודלא כמ"ש בריש חגיגה בתוס' שם. אך קשה לי שומע ואינו מדבר איכא נמי בלמען ילמידון ע"י כתיבה. ואפשר כיון דמדאורייתא דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכתבן לא הוי בכלל לימוד לאחרים: