שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 1 · Segment 17

כיני מתני' בקושר מן הארכובה וכו'. כתב הרא"ש בפרקין והא דקאמר בירושלמי כיני מתני' בקושר וכו' לא בא למעוטי אלא לאשמועינן דבעינן שאף הקשירה תהא מן הארכובה ולמטה בסנדל שלהם שאינו יכולה לעמוד בלא קשירה ע"כ וכ"כ הרשב"א וקשה דבכולא תלמוד ירושלמי כשאומר כיני מתניתא בא להגיה ולפרש מתני' שאין לפרשה בענין אחר זולת כפי מה שהגיה והא דפריך בבבלי רגלים פרט לבעלי קבין ה"פ מהתם שמעינן דמדאורייתא עד השוק איקרי רגל ולא למעלה ממנו כדפריך בסוגיין בסמוך וכ"כ הרא"ש. אך קשה מאי פריך הבבלי דלמא מרגלים ממעטינן מי שאין רגלו שלם והא ודאי דעד השוק נמי בכלל רגלו הוא. ומ"ש הרא"ש ותימה לפסול החליצה משום שנתקשרו הרצועות למעלה מן הארכובה דמאי נ"מ היכן נתקשרו הרצועות רק שחלצה נעלו מעל רגלו והא דקאמר בירושלמי עיקר חליצה התרת הרצועות נראה שסנדל שלהם לא היה יכול לעמוד ברגל בלא קשירה וכ"מ מלשון הירושלמי דקאמר קושרו עד שיכול להלוך בו וכו' אבל מנעל שיכול לעמוד בלא קשירה לא ידענא למה תפסול החליצה אם קשר למעלה מן הארכובה או אפי' חולץ בלא קשירה שלא נרמזה קשירה בתורה ולא נאמר הל"מ ע"כ. ולענ"ד הדברים מראין בהיפך דדרך הסנדל והמנעל להיות ברגל עצמו עד השוק אלא שקושרין אותו למעלה מן השוק ובקרא כתיב וחלצה נעלו מעל רגלו הרי דקפיד קרא לחלוץ המנעל ממעל רגלו ועל החליצה שברגל עצמו לא קפיד ש"מ עיקר החליצה התרת הרצועות ומ"ש מדקאמר עד שיכול להלך בו נראה דכוונת הירושלמי שאף שעיקר חליצה התרת הרצועות מ"מ יהא המנעל ראוי לילך בו דבלאו הכי לא מיקרי נעלו. נמצאו כל דברי הירושלמי קיימין. והדברים ברורים. ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה שניא וכו':

ותני עלה ביד עד הפרק וכו'. כ' הרמב"ם בפי' המשנה ערכין ריש פ"ה אע"פ שהיד ודאי היא עד פרק הזרוע אבל בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ע"כ. ותימה הא מפורש שם בגמרא דף יט ע"ב מדאורייתא הקיבורת כולו קרוי יד ובקידוש ידים הלכתא גמירי לה עד הזרוע. גם לא ראיתי להרמב"ם ז"ל בחיבורו הגדול שביאת דין קידוש ידים ורגלים עד היכן. ואף בפירושו פ"ב מזבחים האריך בשאר דיני קידוש ידים ורגלים ולא הזכירו וצ"ע:

שנייא הא דכתיב מעל רגלו. כ' תוס' דף קב ע"ב בד"ה מאי מעל רגלו ש"מ שלופי הוא וא"ת הא איצטרך מעל להכשיר שוק לחליצה וכו' ע"ש. נראה שגירסתו אינה כגירסה שלפנינו דקאמר א"כ לכתוב רחמנא במעל רגלו אלא גירסתם סתמא א"כ מאי מעל רגלו וכו' ולפמ"ש לעיל בסמוך בד"ה כיני דקרא אתי לאשמועינן שיתיר הרצועות מעל רגלו ממילא שמעינן נמי מיניה דשלופי הוא דליכא למימר זרוזי הוא הא עדיין לא כתי' שילביש החלוץ המנעל בלא קשירה דנאמר שהיבמה תקשור הרצועות על רגלו בשלמא אי שלופי הוא שפיר דסתמא כשהולך לפני ב"ד נעלו קשור ברגלו ואמר קרא שתתיר הרצועות מעל רגליו אבל אי שלופי היא קשיא כמ"ש:

התיב כהנא והא כתיב ובשלייתה וכו'. כ' המהרש"א הא ודאי דרגלו דהכא ליכא לפרושי ירך דהא כתיב מעל רגלו ולמעלה מירך לא שייך חליצת מנעל וכו' ע"ש ולפמ"ש דחליצה דמעל רגלו היא התרת הרצועה אף למעלה מירך שייך התרת הרצועה כמו קב הקיטע שנקטע רגלו עד הארכובה וקשור למעלה מארכובה: