מסתברא דלא וכו'. משמע רבנן דתמן סברי אפי' באו שתי כיתי עדים כאחת אם ניסת לא תצא וא"ת מנ"ל דלמא סברו אף במיתה אם באו שניהם כאחת תצא והכא איירי בשניסת קודם שבאו עדים האחרונים וי"ל דבברייתא פליג ר' מנחם בר' יוסי ואמר תצא בד"א בשניסת לאחר שבאו העדים אבל קודם שבאו העדים לא תצא וכ"ה בבבלי בפרקין ע"ש. וא"ת אי בבאו שניהם כאחת קשיא הבא עליה באשם תלוי קאי כבר תירצו בבבלי בשניסת לא' מעדיה. אך קשה א"כ מאי פריך מחלפא שיטתייהו דרבנן דתמן דבשדה אם באו שניהם כאחת אין מוציאין מיד המוחזק דשאני הכא שהעד בעצמו נשאה לכך נ"ל דירושלמי לית ליה הך פירוקא אלא מוקי מתני' בשבאו שנים הראשונים והתירוה להנשא ואח"כ באו שנים אחרים ואמרו לא מת לכך לא תצא דאין דברי האחרונים כלום הואיל וכבר הותרה ובזה יתיישב כל הסוגיא:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 10 · הלכה 3 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab