שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 6 · Segment 5

אפי' ממקום נקיבה. עיי' פי' בקונט'. גרסי' בבבלי דף פ"ג ע"ב ארשב"י אר"א אחוה דר"י בר זבדי אמר רב אנדרוגינס חייבין עליו סקילה משתי מקומות מיתיבי רא"א אנדרוגינס חייבין עליו סקילה כזכר בד"א בזכרות אבל לא בנקבות הוא דאמר כהאי תנא דתני ר' סימאי אומר אנדרוגינס חייבין עליו משתי מקומות מ"ט דר"ס אמר רבא ואת זכר וכו' ורבנן אע"ג וכו' ואת זכר כתיב. נראה דה"פ רב אמתני' קאי לפרש דברי ר"א הא דאר"א וחייבין עליו סקילה כזכר היינו משני מקומות ופריך מברייתא דתני אדר"א בד"א בזכרות ומשני הוא דאמר כר' סימאי דמפרש נמי דברי ר"א שחייבין משני מקומות ופריך ורבנן ר"י ור"ש ור"י דמתני' דסברי בזכרות הוא דחייב אבל לא בנקבות דאל"כ במאי פליגי על ר"א ומשני אע"ג וכו'. לפ"ז אם נאמר הלכה כר"א דמתני' חייב סקילה משני מקומות. ולכך לא אר"א דאנדרוגינס כזכר בכל מקום כיון דחייבה תורה בשני מקומות ש"מ מיהת דנקבות אית ביה דאלו נמצא לזכר נקב בגופו ובעלו מי מחייב עליה סקילה ועכ"ל דשאני נקב דנקבות דמקום בעילה הוא באשה וגזירת הכתוב לחייב האנדרוגינס א"כ י"ל דנקבה הוא בכל מקום וגזירת הכתוב הוא לענין סקילה כיון דיש לו זכרות. והרשב"א כ' בחי' בד"ה לא לכל תמיה' לי מי הזקיקו לר"א לומר כן מדחייב רחמנא עליה סקילה ש"מ דזכר הוא וי"ל כיון דפטור ממקום נקבות י"ל דלאו זכר הוא דא"כ ליחייב משני משכבותיו כאשה והיינו דאקשינן ורבנן כלומר לר"א כיון דאינו חייב בשני מקומות דלמא לאו משום זכר הוא דא"כ ליחייב בשני מקומות וכו' ע"ש. ודברי תימא הם אדרבא מדלא מחייב משני מקומות ש"מ זכר הוא וכמ"ש. גם דוחק לפרש ורבנן היינו ר"א ולפמ"ש ניחא הכל. גם לפ"ז י"ל דר"א כר' יוסי ס"ל דבריה בפני עצמו הוא ומדוקדק יפה לשון הברייתא ולא הכריעו בו חכמים מהיכי תיתי שיכריעו חכמים אלא ודאי כיון דחייבו הכתוב משני המקומות יש לספק אם זכר ודאי הוא לכל דבר ובנקבות גזירת הכתוב או דלמא נקבה הוא בכל מקום ובשני המקומות גזירת הכתוב הוא שחייב. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם אלא שבפ"א מהא"ב צריך להגיה באופן אחר ממה שהגיהו בו הראשונים ע"ש ובלח"מ שם:

יורש וכו'. וקשה דלא קחשיב כל הני דתנן ספ"ג דסוטה דאיכא בין איש לאשה וערכין ועוד מילי טובא:

הדרן עלך פרק הערל