שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 6 · Segment 4

ואין חולקין על דברי ר"י. בקונט' פירשתי דר"י סובר אנדרוגינס כזכר ודאי הוא מדקאמר נושא לכתחילה משמע ומסיק דאין חולקין על ר"י. ותוס' כתבו בפרקין דף פב ע"ב בד"ה תנן וכו' וא"ת והיכי פריך מאנדרוגינס נושא אמילתיה דר' יוסי וצריך לדחוק שהוא סיום מלתיה דרבי יוסי אע"פ שרבי יהודה מפסיק בינתיים. ומלבד הדוחק צ"ל דהבבלי פליג אסוגיין. ול"נ דהכי פריך אס"ד דרבי יוסי ספוקי מספקא ליה א"כ שלש מחלוקת בדבר ר"י ספוקי מספקא ליה ור' יהודה סובר דחייבין עליו משני מקומות ור"א סובר דזכר ודאי הוא א"כ ה"ל לפלוגי כולהו בחדא גווני או באכילת תרומה או לעונשין אלא ודאי אף ר' יוסי סובר כר' יהודה וא"ת א"כ דר' יהודה כודאי זכר משוי ליה במאי פליג על ר"א י"ל היינו דקאמר המתרץ התם בבבלי והא מדקתני סיפא וכו'. ואע"ג דבברייתא מפורש דסובר ר' יוסי אנדרוגינס ברי' בפני עצמה כמפורש שם י"ל היינו דקאמר רב שם ליתא למתני' מקמי ברייתא דבמתני' משמע שאין שם אלא שתי מחלוקת וכמ"ש ור' יוסי מודה לר' יהודה:

מן דאר"י בר הילא מייבמין את אשתו וכו'. וקשה אף אם נאמר דזכר ודאי הוא למה מייבמין אשתו הא אינו ראוי להוליד וה"ל כאשת סריס דלאו בת ייבום היא דכתיב ולא ימחה שמו פרט לזה ששמו מחוי. וכ"מ בתוספתא פ"ב ומביאה הרי"ף ספ"ק דמכילתין עריות שאמרו לא חולצות ולא מתייבמות מוסיף עליהן אשת סריס חמה ואנדרוגינס. והיינו מטעם שאינו מוליד דאל"כ למה לא מייבמין דאף אם נאמר דס"ל דספיקא הוא תתייבם ממ"נ גם למה אין חולצין וכן מפורש בדברי הרמב"ם פ"ו מה' יבום הלכה ב' ואלו שאין להם זיקה וכו' האנדרוגינס מפני שאינן ראויין לילד. ותוס' כתבו בפרקין דף פב ע"ב בד"ה תנן וכו' ועי"ל אנדרוגינס נושא משמע דחייב לישא דמפקיד אפריה ורביה ע"כ. ותימא כיון דאינו ראוי להוליד כדמוכח מתוספתא פשיטא דלא מפקד אפריה ורביה. ואף שבתוספתא שלפנינו לא תני אנדרוגינס ברישא. נראה שהוא ט"ס דהא בסיפא בכלל לא חולצין ולא מייבמין תני אנדרוגינס והיינו מטעם שאינו ראוי להוליד דאס"ד דראוי להוליד קשיא למ"ד דהוה זכר ודאי ייבם ולמ"ד ספיקא הוא יחלוץ מיהת וצ"ע. והטור א"ע סי' קע"ב כתב אנדרוגינס מייבם לשיטת תוס' והרא"ש. וכ' הב"י דאע"ג דהוה כזכר ודאי מ"מ לענין ייבום מודה דאינו מייבם כיון דאינו ראוי להוליד ע"ש. ולפמ"ש סברת תוס' דראוי להוליד א"כ ס"ל דמייבם וכמ"ש הטור בשמם:

קידש אין חוששין לקידושיו וכו'. בקונט' הגהתי קידש חוששין לקידושיו וכו' דלפי הגירס' שלפנינו צ"ל דהוה נקבה ודאי' הלכך אין חוששין לקידושיו וחוששין אם נתקדש ולא מצינו מאן דאמר הכי דלכולהו תנאי או זכר ודאי הוא או ספיקא הוא או דשניהן וודאין וחייב על שניהם אבל נקבה ודאית לא. וראיתי להרשב"א בחי' שהעתיק דברי הירו' כפי הגי' שלפנינו ולא ידעתי לפרשה. והרמב"ם פס' פ"ד מה' אישות בין שקידש בין שנתקדש צריכין גט מספק ע"ש ועמ"ש בסמוך:

נבעל נפסל מן התרומה כנשים. וקשה כיון דקאמר קידש חוששין לקידושיו ש"מ דכזכר ודאי חשבינן ליה א"כ למה יפסול בביאה פסולה הא אין זכר פוסל זכר. ולפי גירסא שלפנינו קידש אין חוששין וכו' ניחא דנקבה ודאית הוא. אך כבר כתבתי בסמוך דאין גירסא זו מכוונת. והרמב"ם כ' פ"ז מה' תרומות הלכה טז אנדרוגינס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו נפסל מלאכול בתרומה כנשים ואין עבדיו אוכלין וכן אם נבעל אחר שהוא פוסל בביאתו לאשה נפסל ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו והוא שיבעול אותו דרך נקבותו אבל דרך זכרותו אין זכר פוסל זכר מן הכהונה. וכ' הכ"מ בשם הרי"ק שהרמב"ם מפרש לירושלמי כמ"ש בקונט' בלשון ראשון. וקשה לפ"ז הא דקאמר מאכיל את נשיו וכו' אהי קאי דסתם אנדרוגינס כהן שלא נבעל לפסול ודאי מאכיל את עבדיו לכך נראה כלישנא בתרא שפירשתי בקונט'. אך קשה כיון שהוא עצמו נפסל איך יאכיל לאחרים: