שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 6

משחררין לו שפחה. ותימא מי איכא למ"ד שפחה משוחררת לאו גיורת מעלייתא היא וכיון דס"ל לר"י קהל גרים איקרי קהל א"כ גר עמוני ומואבי אסור אף במשוחרר' וכ"מ בבבלי בסוגיין ונ"ל דה"ג משיאין לו שפחה ומשחררין לו זרעו. והא דקאמר משחררין זרעו דתנן ס"פ האומר דאזלינן אחר פגום א"כ כאן יש להסתפק מי הוא הפגום שבשניהם דמצד שהוא עמוני אין לו תקנה לעולם לבא בקהל אבל עבד יש לו תקנה בשחרור ומצד שהוא עבד עד שלא נשתחרר גרע מגר עמוני וסד"א דהולך אחר האב ולאו עבד הוא הלכך משחררין זרעו וא"ת כיון דגלי לן קרא דולד שפחה כמותה א"כ פשיטא דאין זרעו כעמוני י"ל דוקא לגריעותא הוא דאמרי' הכי אבל לא לחשיבותא אך נראה דאף לחשיבותא אמרי' הולד עבד מדתנן שם בקידושין ר"ט אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד נושא שפחה וכו' ואס"ד דאזלי' בתר פגום מאי תקנתיה הא לעולם ממזר הוא וא"צ להגיה אלא משיאין במקום משחררין. ותוס' כתבו דף עח ע"א וא"ת ישא שתוקית דהא ר"י אית ליה פ"י יוחסין בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק יבא והבן נמי לאו ממזר הוא דהא ממזר ספק יבא ודחקו לתרץ ע"ש. ונראה אטו ר' יהודה קאמר התם בקהל ספק יבא אלא סתמא דש"ס מפרש התם דר"י סובר כן ור' יוחנן פליג וסובר ר' יהודה דמצריך קהל ללמד דקהל גרים איקרי קהל ואפי' בקהל ספק לא יבא ועיי' בבבלי פ"י יוחסין דף עג. גם בסוגיין בסמוך משמע כן דקאמר ר' יהודא אומר ארבע קהלי נינהו וכו'. ש"מ דליתא לכל הנך שינויי דאיתא התם בי' יוחסין למימר דר' יהודא ס"ל בקהל ספק יבא ע"ש. ועמש"ל פ"ד ה"ב בתו' בד"ה אין ממזר בספק וכו' ותמצא ראיה לדברינו וראיתי לתו' רי"ד שכתבו בקידושין דף עה רא"א ספיקן בספיקן אסור נראה דצ"ל דס"ל לר"א קהל גרים לא איקרי קהל דאל"כ במי יתחתנו הספיקות ע"כ. ולפום סוגיין לק"מ דכי היכי דשנינן לר"י ה"נ איכא לשנויי לר"א בספיקות: