שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 15 · הלכה 1 · Segment 5

עד כדון וכו'. בבבלי דף קיד ע"ב גרסי' איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לי לשקר דאי בעי אמרה שלום בעולם א"ד כיון דאיחזקה אמרה בדדמי ולא אתי מה לי לשקר ומרע חזקתי' ע"כ. לפום ריהטא היא נ"ל דהירושלמי לא בעי ליה בעי' דבבלי דאיכא למפשט ממתני' דתנן שלום בעולם נאמנת היינו בשהחזיקה היא מלחמה אפילו הכי נאמנת דבאומרת מת על מטתו פשיטא דנאמנת דהא אפילו במלחמה בעולם נאמנת באומרת מת על מטתו וכן קשיא ליה לרש"י ומה שתירץ דמתני' באומרת סתם מת דנאמנת בשעת שלו' אע"ג דלא אמרה מת על מטתו דודאי אית לן למישיילה באיזה מיתה ובאיזה מקום מת דאע"ג דלא בעיא דרישה וחקירה מ"מ צריכה לברר דבריה וכ"כ הרמב"ם פי"ג מה"ג הלכה טו ויותר קשה במלחמה בעולם ואומרת מת סתם דאמרי' מסתמא מת במלחמה קאמרה אמאי לא דייקינן כדי להתיר' דהא הרבה חששו לתקנת עגונות וכה"ג כ' תו' פסחים דף יא ע"ב ע"ש. לכך מיבעיא ליה בשיש מלחמה בעולם אלא שהיא מחזקת שבאת משם. אך אחרי העיון ליתא דלירושלמי דמסיק בסמוך בשעת מלחמה אפי' אמרה מת על מטתו אינה נאמנת ופליג על הבבלי בהא א"כ ליכא למפשט ממתני' מידי דבשעת שלום איירי באומרת שמת על מטתו אבל במלחמה בעולם אפי' בכה"ג אינה נאמנת ועמ"ש בסמוך. ותו' כתבו דף קטו בד"ה מגו דאי בעיא אמר' שלום בעולם וא"ת אמאי לא קאמר מגו שיכולה לומר מת על מטתו ע"כ. ותימא הא ודאי לאו דוקא קאמר מגו דאי בעי' אמרה שלום בעולם אלא מגו דאי בעי' שתקה וממילא הוי שלום בעולם א"כ האי מגו דאי בעי שתיק עדיף ממגו דאי בעי אמרה שקר וכה"ג כ' תוס' בב"מ פ"ג דף לט ע"ב ע"ש. ואני תמה על הרשב"א בחי' שכ' דהך מגו דהכא גרע משאר מגו ע"ש וצ"ע:

ואני אומר מן הדרום באת וכו'. וקשה למה נא' שמשקר' כדי להתירה נימא דקושטא קאמרה ואינה נאמנת שאומרת בדדמי וי"ל דאיירי בשאומרת נמי שמת על מטתו ואע"ג דבמת על מטתו לחוד אינה נאמנת כדמסיק בסמוך מ"מ בכה"ג דאיהי מחזקת המלחמה (אינה) נאמנת ודוחק:

היא אמרה על מטתו מת וכו'. עיי' בקונט' הגהתי. כ' הרמב"ם פי"ג מה"ג אינה נאמנת אפי' אמרה מת במלחמה וקברתיו אבל אם אמרה מת על מטתו נאמנת וכ' הרשב"א ע"ש. ול"נ שמסוגיין ראיה ברורה לדעת הרמב"ם דהא דאמרי' הכא דאינה נאמנת לומר מת על מטתו היינו שאומרת שהוכה במלחמה ומת על מטתו הלכך אינה נאמנת דחיישינן דמשקר' כל שסוברת שמת והא דאמרי' בבבלי בשעת מלחמה נאמנת לומר מת על מטתו היינו שאומרת שלא ירד למלחמה כלל דאינה אומרת בדדמי לא חיישי' דמשקרת נמצא שני התלמודים שוין ודברי הרמב"ם כראי מוצקים. והגמי"י כ' בשם הראבי"ה דמסוגין מוכח אם מת או נהרג ברחוק מן המלחמה היינו כמת על מטתו וזה פשוט. והב"ש כ' בא"ע סי' יז ס"ק קנ אם החזיקה מלחמה ואומרת קברתיו אפי' לדעת הרמב"ם נאמנת דהא בקברתיו החשש הוא שמא משקרת א"כ שייך מגו ע"ש וכ"כ בס"ק קמ"ה. ותימא הא לשיטת הרמב"ם צ"ל כל שאומרת בדדמי משקרת נמי לומר קברתיו וכ"כ הב"ש שם בכמה מקומות א"כ הואיל דאמרי' כיון דאחזקה אומרת בדדמי ולא אתי מה לי לשקר ומרעי החזקה אף קברתיו לא מהני וכ"מ מפורש מלשון הרמב"ם דכתב תחלה באמרה מת במלחמה אפי' קברתיו לא מהני ובסמוך לו כ' דין זה דהחזיקה היא מלחמה בעולם ודין מפולת ועישינו עליו הבית וכל אלו אפי' אומרת קברתיו לא מהני דומיא דמלחמה אח"כ כ' דין רעבון וכו' דקברתיו מהני ש"מ בכל הדינים שלפניו לא מהני קברתיו והדברים ברורים באין גמגום ודברי הב"ש צ"ע: