שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 15 · הלכה 1 · Segment 6

איזו היא קטטה וכו'. כ' הרמ"א בא"ע סי' יז סעיף מח בהג"ה אם המיר בעלה ה"ל קטטה בינו לבינה. וכ' הב"ש הש"ג חולק וכו' והרמ"א סובר דפליגי בפלוגתא דהרמב"ם ותוס' להרמב"ם דסובר כשהבעל מרגיל קטטה אמרי' דמשקרת ה"ה במומר דהא הוא מרגיל הקטטה ולתוס' דסוברים בשהוא מרגיל הקטטה אינה משקרת ה"ה הכא ע"ש. ודברי תימא הם ודאי אף בשהבעל מרגיל הקטטה צריך שאמרה מתחלה גרשתני בפני פ' ופ' ונמצאת שקרנית דחזינן שרצונה להשמט ממנו ואפ"ה איכא מ"ד בדארגיל הוא קטטה נאמנח אבל בשלא אמרה גרשתני מי איכא למ"ד דאינה נאמנת דא"כ אין כאן קטטה וכדפירשתי בקונט' וצ"ע ועמ"ש בסמוך:

קידשתני וגירשתני וכו'. בבבלי דף קטז פריך והאר"ה אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ומוקי לה בשאומר' גירשתני בפני פ' ופ' ושאילנא ואמרו להד"ם. סתמא דש"ס דהירו' משמע לית ליה דר"ה. מיהו י"ל דאית ליה ואיירי בשהודית אח"כ שאמרה שקר ולא גירשה ובהא פליגי הירושלמי סובר כיון שאמרה גירשתני נראין הדברים שרוצה להשמט ממנו והא דהודי' טעמא אחרינא אית לה חיישינן דהשתא נמי משקרא לאפוקי נפשה ממנו והבבלי סובר הא מיהת חזרה והודי' נראין הדברים דמחמת כעס אמרה ורחימא ליה. כ' הרמב"ם פי"ב מה"ג אמר הבעל גירשתי את אשתי אינו נאמן וחוששי' לדבריו ותהי' ספק מגורשת ואפי' הודית לו שגרשה אינו נאמן שמא יתכוין לקלקל' אי בגט בטל גרש' או שמא תעיז פניה בו מפני שהיא מאמינו והיא אינה יודעת כובד האיסור שלה ע"כ וכ' הב"ש ריש סי' יז בח"מ מסופק באומרת תחלה גרשתני והוא מודה לדבריה אם נאמנת ולפמ"ש הרמב"ם דחיישי' שמא בגט בטל גירשה ה"נ שמא מוד' שבגט פסול גירש' ואינ' מגורש' אלא במכחישה ע"ש. ותימא מי לא מודה באש' שאמר' לבעל' גרשתני והיא אשת כהן וחזר' ואמרה שקר אמרתי שאוסרין אותה עליו ואפשר דאפי' לגבי עצמה אינה נאמנת ע"כ לומר כל שהעיזה פניה נאמנת ואינה יכולה לחזור א"כ ה"נ כל שהתחילה לומר גרשתני כבר העיזה פניה שהרי לא ידעה אם יודה הבעל לדבריה או לא. וראי' לדברינו מבבלי בפרקין דף קטז דמפ' איזהו קטטה באומרת גירשתני ופריך וליהמנה מדר"ה ומשני באומרת גירשתני בפני פ' ופ'. וקשה מאי פריך אימא באומרת גירשתני והבעל מודה דאינה נאמנת ואפ"ה מיקרי קטטה דנרא' שרוצה להשמט ממנו שהרי לא ידעה שיודה הבעל וה"ל גרושה ואסורה לבעלה אלא ודאי אפי' הבעל מודה כל שאמרה תחלה גירשתני נאמנת וזה ברור. ולפי שיטת הרמב"ם אם אמר הבעל תחלה גירשתיך אפי' הודית אינו נאמן יש לפרש הא דאמרי' בבבלי דף קטז איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה. היינו שהוא אמר גרשתיך והודית ואתיא שפיר בין לשיטת תו' בין לשיטת הרמב"ם. לשיטת הרמב"ם ה"פ למ"ד מפני שמשקרת זו נמי משקרת דהא הודי' למ"ד דאמרה בדדמי זו רחמא ליה לבעלה שהרי לא התחילה בכך ואף השתא אינה אומרת בדדמי והא דהודית לאו מחמת שנאה אלא מאהבתה אותו לא רצתה להכחישו ולשיטת תוס' ה"פ למ"ד מפני שמשקרא זו אינה משקרא לקלקל עצמה דרחמא ליה ולמ"ד דאמרה בדדמי בדבר מועט אומרת בדדמי ועיון ברור הוא זה ועמ"ש לעיל בסמוך בתו' בד"ה איזו וכו' ובד"ה שלום: