שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 12

אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצין. משמע דשניהם שקולין פריעה וציצין ומרבינן תרווייהו מחד קרא גם הקדים פריעה לציצין לומר קצת מסתבר לרבויי פריעה דאיתנהו בכל אדם משא"כ ציצין. ובבבלי בפרקין דף עא ע"ב גרסינן אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם דכתיב ביהושע שוב מול את בני ישראל שנית מאי שוב זה פריעה ושנית אתי לציצין. וכ' תוס' הקשה הר"י הלבן הכא דריש משנית ציצין ולקמן דרשי' מהמול ימול ציצין וכו' ולר"י נראה אע"ג דנצטוה אברהם על הציצין שפיר יליף מקרא דיהושע אע"ג דאין בו חידוש וא"ת א"כ מנ"ל דלא נצטוה אברהם על הפריעה י"ל דוקא ציצין דכתיבי בהדיא דהמול ימול משמע דבר המעכב גוף המילה דהיינו ציצין ולא פריעה ע"כ ע"ש. הנה לסוגיין ליתא לתירוץ זה דהא מוכח דשניהם שקולין. גם קושייתן מעיקרא ליתא דגרסינן בסמוך רב אמר המול ימול מכאן לנולד כשהוא מהול וכו' מכאן לערל שלא ימול. א"כ רב מוקי המול ימול לדרשא אחרינא ולא לציצין ופריעה. מיהו בבבלי מס' ע"ז דף כז גרסי' איתמר מנין למילה בעכו"ם שהיא פסולה רב אמר ואתה את בריתי תשמור ור' יוחנן אמר המול ימול הרי דרב לא מוקי המול ימול למעוטי עכו"ם אך עדיין י"ל דרב ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם כדאמר הש"ם שם בע"ז אליבא דר' יוסי דסובר המול ימול דברה תורה כלשון בני אדם:

אר"ל ואתה את בריתי תשמור אתה וכיוצא בך. נראה דמיתורא קדרי' דכתיב ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך וה"ל למכתב את בריתי תשמור אתה וזרעך אלא ואתה קמא ללמד בא אתה וכיוצא בך. ורש"י פי' בע"ז שם ואתה את בריתי תשמור וזרעך אחריך ולא נכרי ע"כ ולא ידעתי איך שמעי מכאן שנכרי פסול למול: