ע"י שבא ע"ז לידו ולא ביערה. כ' הי"מ אין להקשות דירבעם רע ממנו שעשאה וכו' ואין קושיא למה נתאחר ענשו של ירבעם שפעמים יאריך לרשע גדול כדי לענשו בעונש קשה ע"ש. ול"נ שכך היא המדה שהמתרשל מלעשות מצוה נענש מיד וכן מצינו במשה כמפורש בנדרים דף ח' ע"י שנתעצל במילה ביקש המלאך להרגו. וזהו מדה כנגד מדה הוא מתעצל בעשיית המצוה הקב"ה זריז לעשות בו דין. ומה גם עונש אביה חמור לפי שלא היה לו שום הנאה בעברה זו משא"כ ירבעם לא עשה את העגלות האלה להכעיס רק מדאגה שלא תחזור הממלכה לבית דוד כמפורש בקרא במלכים ומ"ש הי"מ עוד תימא מנ"ל שלא בערה כשלכד בית אל וי"ל לפי שבנבואת הושע שהיה זמן רב אחר מלכים אלו כתיב לעגלות בית און וכו'. משמע דהיינו עגל בית אל וכו' ע"ש. תמה אני איך נעלם מעיני הרב מקרא מלא במלכים ב' סי' י' רק חטאי ירבעם וכו' לא סר יהוא מאחריהם עגלי זהב אשר בית אל ואשר בדן ויהוא היה זמן רב אחרי מלכים אלו וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 16 · הלכה 3 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab