שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 1 · Segment 13

מהו שיהא הולד ממזר כר"י. וקשה תפשוט שאין הולד ממזר דהא אמרי' בסמוך דמודה ר"י שקידושין תופסין בה ותוס' כתבו בהרבה מקומות בש"ס וכמ"ש בסמוך בשמם דכל מקום שהוולד ממזר אין קידושין תופסין וי"ל היא גופא קשיא ליה כיון דסמוך ללא יבא ה"ל ממזר א"כ אין הקידושין תופסין בה ושני ליה דלא יבא פצוע דכא הפסיק הענין ולא הוי ממזר הלכך קידושין תופסין בה. ותוס' כתבו פ"ק דמכלתין דף י' בד"ה לר' יהודה וכו' וא"ת כיון דמתני' כר"י דאוסר באנוסת אביו א"כ סובר נמי דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין דהא בהא תליא כדמוכח ס"פ החולץ דמפרש טעמיה דר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין משום דסבר כר"י דמוקי לא יגלה באנוסת אביו וסמוך ליה לא יבא ממזר א"כ אפי' דאי לא משכחת לה ע"ש תירוצם. ולפום סוגיין לק"מ דהא אפי' לר' יהודה לא הוי ממזר מאנוסת אביו דלא יבא פצוע דכא הפסיק הענין אלא דר"ע סובר אי הפסיק הענין ללא יגלה פשיטא דהפסיק הענין ללא יקח איש את אשת אביו דמוקדם בקרא. וא"ת הא מיהת הפסיק הענין וי"ל דאיצטרך למיסמך לא יבא פצוע דכא ללא יבא ממזר ללמד מה ממזר בידי שמים אף פצוע דכא בידי שמים כדאמרי' לעיל פ' הערל ה"ב וע"ש בתו' בד"ה יליף לה וכו' דמסמוכ' יליף ובבבלי פ' הערל דף עה נמי קאמר דאיצטרך לסמכו למילף מה להלן בידי אדם וכו' ע"ש וכיון דפצוע דכא אינו מוליד לא הוי הפסק. ור' יהודה סובר פצוע דכא בין בידי אדם בין בידי שמים פסול כרבנן דס"ל הכי כמפורש לעיל פ' הערל לכך סובר דהוי הפסק. ותוס' כ' דלר"ע לא יבא פצוע דכא לא הוי הפסק משום שאינן בני בנים. ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה א"ל לא יבא וכו'. וא"ת מ"ט דר"י דקאמר בסמוך דאין לוקין עליו וי"ל דא"כ ה"ל למכתב בענינ' דעריות. וא"ת הא איצטריך למכתביה הכא כדי לסמכו ענין לונתן דנדע דבאנוסת אביו הכתוב מדבר וכ"מ בבבלי פ"ק דמכילתין דף ד' וי"ל הירושלמי סובר דמשמעות כנף אביו דריש ר"י דבאנוסת אביו איירי קרא. אך קשה הא אי לא כתיב הכא לא שמעינן דבאנוסת אביו איירי דהא ר' יהודה יליף ליה מדסמיך ליה ונתן האיש השוכב עמה וכן מפורש בבבלי פ"ק דמכילתין דף ד' דדריש סמוכים משום דמוכח דא"כ לכתבי' גבי עריות וי"ל דהירו' סובר דר"י פשטי' דקרא משמע ליה דבאנוס' איירי וא"ת למאי דמשני לא יבא פצוע דכא הפסיק הענין א"כ לר' יהודה באנוסת אביו לא הוי ממזר וה"ה בשאר חייבי לאוין א"כ לכתוב רחמנא לא יגלה תחלה סמוך לונתן האיש השוכב עמה ואף לפמש"ל בסמוך דלאו מסמוכים דריש ר"י דבאנוסה איירי מ"מ טפי שייכי אהדדי ונתן האיש וגו' עם לא יגלה והדר לכתוב לא יקח סמוך ללא יבא ממזר. ומעתה מה שכתבתי לעיל פ' החולץ הלכה יב בתו' בד"ה מה אשת אב וכו' ותימא אי הוה כתיבי קראי איפכא וכו'. יש ליישב ר' יהושע כרבנן ס"ל דבשומרת יבם הכתוב מדבר לכך לא כתיב איפכא דלא נימא דבאנוסה הכתוב מדבר משום דסמיך לונתן האיש השוכב עמה וגו'. וי"ל אי כתיב הכי סד"א דוקא מחייבי מיתות ב"ד דומיא דאשת אביו הוא דהוי ממזר אבל חייבי כריתות לא הוי ממזר לכך כתיב לא יקח ולא יגלה לאשמועינן דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר וא"ת לכתוב רחמנא אחת מחייבי כריתות סמוך ללא יבא ממזר וא"צ להפך הסמוכים י"ל כללא הוא לשתוק אמרי' לכתוב לא אמרי':

א"ל לא יבוא פצוע דכא הפסיק הענין. וא"ת לר"י לא ידעינן איזהו ממזר דהשתא דלא יבא פצוע דכא הפסיק בין לא יגלה ללא יבא ממזר כ"ש שמפסיק בין לא יקח ללא יבא וי"ל האי לא יקח מופנה דכבר כתיב איסורו בפ' עריות אלא לסמכו ענין ללא יבא ממזר כתיב הכא ועיקר מילתא איזהו ממזר ילפינן מאשת אב כדאמרי' לעיל ס"פ החולץ הלכה יב. והשתא גם לר"ע ל"ק דמצי מוקי דלא יגלה כרבנן או כר"י אפ"ה מחייבי לאוין ממזר הוי כמפורש שם בירו':

א"ל אשת אב בכלל כל העריות וכו'. לעיל ס"פ החולץ מסקינן דלאו דוקא דבר שהי' בכלל ממש דפרטא בלאו הוא אלא עיקרא דמילתא אהיקישא סמוך ובכרת הוקשו להדדי. ואף שיש לדחוק לפרש הסוגיא דהתם בענין אחר מ"מ פשטא דסוגיא מתפרשת כמ"ש שם: