שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 10

פתר לה כר"י וכו'. ותימא הא ר"י סובר קהל גרים איקרי קהל א"כ ודאי דלא אכלה דאסור' לו משום פצוע דכא וא"ל פצוע דכא דלא אייתר לו קהל כדאמרי' בסמוך אף ר"י מודה דקהל גרים לא איקרי קהל דא"כ נאמר שאין פצוע דכא אסור אלא בקהל כהנים ולא לוים וישראלים דהא בממזר אלו לא כתיב אלא חד קהל לא היינו ממעטי' אלא כהנים אלא ודאי כיון דגלי קרא בממזר דקהל היינו כהנים לוים וישראלים ה"נ לענין קהל גרים לר"י. ודוחק לומר דמיבעיא ליה לר"י דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר אי ס"ל כר' יוסי דקהל גרים לא איקרי קהל. ונ"ל דיש לחלק בין קהל ה' ודאי גלי לן קרא גרים איקראו קהל ה' נגד ממזרים אבל אי אמרי' פצוע דכא כהן בקדושתי' קאי ודאי אין הגרים נקראים קהל ה' נגד פצוע דכא וכה"ג אמרי' לעיל בסוגיין לישא מצרי' אינו יכול שהיא קהל ה' אצלה שסופה להכשיר זרעה. ובהכי ניחא לן סוגיא דבבלי הבע"י דף נז ע"א אי בקדושתי' קאי האמר מר וכו'. ולא קאמר האר"י בת גר זכר וכו' כדאמר בסמוך ודוחק לומר דקאי גם ארישא אי בקדושתיה קאי וכ"מ מדברי תוס' שם אלא ודאי כדאמרן: