שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 18

אלא מילין דכל עמא מודי בהון. אע"ג דתנן בסיפא שש עריות חמורות מאלו אמו ואשת אביו ואמו היינו אנוס' אביו דאל"כ היינו אשת אביו והא כר"י ודלא כרבנן דמתירין באנוסת אביו ואינה בכלל הנשואות לאחרים י"ל ט"ו נשים דתניא ר' לא איירי בפלוגתא. והשתא הא דהשיב ר' ללוי כמדומה שאין לאיש הזה וכו' היינו משום דבפלוגתא לא איירי והא דפריך לעיל ולא מודי ר"י וכו' לאו קושיא היא אע"ג דר"י מודה דקידושין תופסין מיהו ר"ע דסובר כר"י באנוסת אביו דאסורה לדידיה אין קידושין תופסין. ועיי' בתוס' דף י' ע"ב. מיהו בירושלמי בגיטין פ' המגרש פריך וניתנינא ט"ז כר"א ומשני תמן התורה אסרה וכו' ולא משני בפלוגתא לא קמיירי ע"ש. ובבבלי דף י' ע"ב משני אהך קושיא ליתני חלוצה פוטרת צרתה משום שאינה בצרה צרה ע"ש:

אלא דעון דעון אית לר"י וכו'. בבבלי דף י' ע"ב איתא כר' אמי. ונ"ל הא דר' יסא לאו בפירוש איתמר אלא מכלל' דגרסי' בבבלי שם א"ל ר"ל לר"י ללוי ניתני חלוצה פוטרת צרתה א"ל לפי שאינן בצרת צרה ולימא ליה חייבי לאוין וכו' לדבריו קא"ל לדידי חייבי לאוין נינהו וכו' ע"ש והשתא דר' יסא שמע דהשיב ר"י לר"ל לפי שאינה בצרת צרה ולא השיב חייבי לאוין הן דייק ליה דר' יוחנן מחייב על האחין כרת ור"ל הוא דפוטר. ולפ"ז אף מדברי שמעון בר בא אין ראיה. דר"י לדבריו דרשב"ל השיבו:

הכל מודים בצרה שהוא חייב. וקשה מאי קאמר מיליהון דרבנן מסייעין לר' יסא הא לר' יסא אומר דאף בצרה פליגי וי"ל בהא מיהא איכא סייעתא לר' יסא דר' יוחנן מחמיר טפי מדר"ל. והא דאמר הכל מודים בצרה שהוא חייב פליג אדר"י ור' אמי וטעמא דר"י דמחייב האחין על החלוצה כבעי' דר' יודן בסמוך ור"ל דפליג סובר פרוקא דר' יודן: