שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 5 · Segment 5

מהו שיביאו שתי מנחות וכו'. וא"ת איך יקריב העבד מנחה ממעות שאינו שלו דהא כל מה שקנה עבד קנה רבו וי"ל דמתנין מי שהוא הרב מקנה לעבדו במתנה קמח המנחה. מיהו למ"ד אם נתן מתנה לעבדו לא קנה העבד כלל צ"ל דמזכה לו הקמח ע"י אחר ועיי' בבבלי בקידושין דף כג ע"ב בתו'. בד"ה ור' אליעזר וכו':

מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להם עדות אחת וכו'. וקשה הא תנן פ"ק דמכות נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ובאלו ודאי אחד מהן פסול וי"ל דאיבעי' היא בשלא כיונו להעיד בראיית המעשה ואמרי' התם פ"ק דמכות דאמרי' להו אי אמרי למיחזי אתינן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש. וזה שלא כדברי הרמ"ה שכתב הסמ"ע בח"מ סי' לו ס"ק ד' בשמו שאם העיד הפסול עמהן פוסל כל העדות אע"פ שמתחלה בא לראות ע"ש מיהו בטור שם כתב בשם הרמ"ה דבעינן מיהת שיעיד הפסול תוך כדי דיבור לפ"ז י"ל דהאיבעי' דהכא היא בשלא העידו תוך כדי דיבור. אך קשה דוקא בשלישי הוא דאינו פוסל אלא תוך כדי דיבור אבל בשנים הראשונים אע"פ שהעיד השני אחר כדי דיבור פוסל עדות הראשון וכ"כ הטור סי' לח וכן מפורש בדברי רש"י שם בד"ה והוא שהעידו וכו' וגדולה מזו כתבו תוס' שם דאפי' בשהעיד השלישי לאחר כדי דיבור אם לא הוזם פוסל עדות הראשון ע"ש. וא"ל דשני עדים אלו כעד אחד הן ואינו פוסל האחד את השני דמ"מ יש לנו לפסול העד שהעיד לפניהם או לאחריהם ועוד מדתנן עדותן בטלה משמע אפי' עד אחד לא הוי וזה פשוט וברור וי"ל דאיבעיא היא בדיני ממונות וכמ"ש לקמן בסמוך ואליבא דר' יוסי דתנן התם א"ר יוסי בד"א דאם נמצא אחד מהן קרוב או פסול כל העדות בטל דוקא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. ודוחק לאוקמי האיבעיא שלא אליבא דהלכתא ובכל הני גווני דאמרן:

או ייבא וכו'. וא"ת מאי מספקא ליה למה לא נימא דעדותן בטלה כיון דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה וי"ל בעייתו לעדות ממון ומספקא ליה אם גם עדות ממון בעינן עדות שאי אתה יכול להזימה או לא. והרמב"ם כ' פ"ב מה' רוצח וכל עדות שאינה ראויה להזמה אינה עדות בדיני נפשות. משמע דפשיטא ליה דבדיני ממונות הוי עדות וראיתי בלח"מ פ' ך' מה' עדות דמקשה על הרמב"ם דפשטא דגמרא משמע דאין חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות לענין עדות שא"א יכול להזימה דבטלה ע"ש. ובד"מ בח"מ סי' לג כ' בשם נ"י בדיני ממונות אף עדות שאי אתה יכול להזימה כשרה ומה"ט מכשיר בעדים הקרובים לדיינים גם כשהעד הוא טרפה ע"כ. וכ' הסמ"ע שם וקיצר כאן מר"ם משום דרבים חולקים עליו ע"כ. ולא מצאתי בנ"י שכ' דבד"מ עדות שא"א יכול להזימה כשרה אלא שכ' עדים הקרובים לדיינים כשרה. וי"ל דהטעם דהא אפשר שיוזמו בב"ד אחר אבל שיהו עדי ממון כשרים אפי' במקום דליכא לקיים בהו כאשר זמם מי אמר. ומ"ש גם כשהעד הוא טרפה יכול להעיד. דברי תימא הם מי איכא למ"ד דטרפה לא יעיד בדיני ממונות הא איכא לקיומי ביה הזמה לענין ממון וצ"ע. ובעיקר הדין נראה דאף בדיני ממונות בעינן עדות שאתה יכול להזימה דאל"כ קשיא מתני' ר"פ אד"מ דתנן התם מה בין דיני ממונות לדיני נפשות וכו' ולא קחשיב הא אלא ודאי כל מאי דלא תנן התם שוין והוא בכלל משפט אחד יהיה לכם. וכ"מ מדברי תוס' ר"פ אד"מ ע"ש. ולפמ"ש הפוסקים דמ"ד דעדי ממון לא יהיו קרובים לדיינים סובר נמי דבד"מ בעינן עדות שאתה יכול להזימה א"כ צ"ל דהיר' סובר בד"מ בעינן עדות שאתה יכול להזימה דבירושלמי פ' שבועת העדות מפורש דאף בד"מ לא יהו העדים קרובים לדיינים ע"ש. שוב ראיתי שהש"ך בח"מ ס' לג האריך בדין זה וכיוונתי במקצת הדברים לדעתו והנאני: