שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 4

ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד. וא"ת הא ליכא למילף מתרומה שכן מחפ"ז מית' וחומש פדיון ואסורה לזרים וי"ל דס"ל כרת עדיפא כמפורש בבבלי בפרקין דף ע"ג ע"ב. אך קשה בזבחים דף נ' ע"ב גרסי' דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בק"ו מק"ו ומה היקש שאין מלמד בהיקש מלמד בק"ו גז"ש המלמדת בגז"ש אינו דין שתלמד בק"ו. וכ"ש בבנין אב א"כ למאי דס"ד דניליף קדשים מתרומה הוא בק"ו או בבנין אב מאי קאמר דהוה למד מן הלמד הא תרומה בגז"ש ילפינן מקדשים וצ"ע:

אף ממנו שנא' בפסח וכו'. וא"ת אכתי מיבעיא לן קדשים מנ"ל שאסורים לאונן דקדשים נמי ילפי' ממעשר בגז"ש הא כבר אפיקתא ממנו דקדשים לגז"ש מפסח וי"ל אף אונן ילפי' קדשים מפסח בגז"ש דממנו ולא הוה למ"ד מן הלמד דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש כמפורש בזבחים דף נ'. ותוס' כתבו בסוגיין בד"ה דפסח וכו' וא"ת ושאר כל הקדשים מנ"ל דאסורין לאונן מק"ו ממעשר איכא למפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורי וי"ל בהיקישא דזאת התורה דכתיב נמי פסח וכו' אע"ג דבהאי קרא כתיב נמי מילואים וקדשי שעה נאכלים באנינות לאו בכל קדשי שעה קאמר דנאכלים באנינות אלא בהנהו דאיירי בהו התם ע"כ. הנה מ"ש דאיכא למילף בהיקישא דזאת תורת וגו' מוכח בסוגיין דליתא דא"כ מאי קמיבעיא ליה ערל דאסור בקדשים מנ"ל וגז"ש ל"ל. ומ"ש דלאו בכל קדשי שעה קאמר. קשה הא ודאי בכל קדשי שעה דמילואים אמרי' דנאכלים באנינות שהרי גם על קדשי דורות קצף משה שלא אכלו באנינות ש"מ שמשה נצטווה סתמא שיאכלוהו קרבנות היום באנינות וטעה משה בין קדשי שעה לדורות אבל כל קרבנות מילואים נאכלו באנינות וק"ו הן מחטאת נחשון ומילואים שהן קדשי קדשים. מיהו גם הגזירה שוה דקאמר הירושלמי נראה דלית ליה לבבלי דתלתא ממנו דכתיבי בפסח ובמעשר מצריך צריכי להו בבבלי בפרקין דף ע"ד ע"ש. ואף אם נאמר ממנו דקדשים מיותר מ"מ תיקשי למאן דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין. מיהו י"ל דמ"ד מופנה מצד אחד למדין ומשיבין סובר דממנו שלישי דכתיב בפסח לא כתיב קרא איידי דכתיב והנותר כדאמר התם בבבלי אלא איצטרך האי ממנו לאפנויי למילף שאר קדשים מיניה בגזרה שוה וה"ה דה"מ לשנויי הכי בבבלי אהא דפריך ואכתי מופנה וכו' אלא דעדיפא מיניה משני דבמעשר גופיה מופנה: