מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 6

מהו לצלות שני שפודין אחד של בשר נבילה ואחד של בשר שחוטה בתנור אחד וכו'. פלוגתא דרב ולוי איתמר בבבלי בפ' כיצד צולין (דף ע"ה) וגריס התם בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש וכו' ודקדקו מדקאמר שצלאן משמע דאף ללוי דמתיר דוקא בדיעבד הוא דמתיר וכמו שכתבו רוב גדולי הפוסקים ז"ל למאי דפסקו הלכתא כלוי כמו שזכרתי בהלכה דלעיל ד"ה הרודה פת חמה דלכתחילה מודה לוי דאסור ומהכא משמע דאפי' לכתחילה מותר ללוי דהא קאמר מהו לצלות וכו'. והיה מקום לומר דלא פליגי הני תרי סוגיות אליבא דלוי דהתם בשר שחוטה שמן קאמר וכלומר דזה לרבותא נקט אליבא דרב דאוסר אפי' בשר הנבלה כחוש ולא נתפטם אלא מהשחוטה וכ"ש איפכא ומיהו אם שניהם כחושין איכא למימר דלכ"ע מותר וכ"כ כרשב"א ז"ל בתה"א בבית ד' בשער הא' דמשמע דתרוייהו מודו בששניהם כחושין שהוא מותר דריחא כי האי לאו כלום הוא והשתא אליבא דלוי מיהת יש לומר דהכא בשניהן כחושין מיירי ובהא הוא דמתיר לכתחילה ולרב הוא דאסור הכא לעולם אלא דדעת הרמב"ם ז"ל אינו כן שכתב בפט"ו ממ"א בהלכה ל"ג אין צולין בשר שחוטה עם בשר נבילה או בהמה טמאה בתנור אחד ואע"פ שאין נוגעין זה בזה ואם צלאן ה"ז מותר ואפי' היתה אסורה שמנה הרבה וכו' וא"כ לכתחילה אסור אפי' בששניהם כחושין ומ"מ לדעת לוי נוכל לתרץ הסוגיות כמו שאמרנו אלא שמצד החומרא הוא שהחמירו לכתחילה אפי' בשניהם כחושין וכעין שסיים שם הרשב"א ז"ל שמדברי הירושלמי נלמד דללוי אף לכתחילה שרי אלא שראוי לחוש לדברי הראשונים ז"ל שאסרו לעשות כן לכתחילה. ולמאי דמשמע מדברי הרמב"ם אף בשניהם כחושין אסור לכתחילה. והיוצא עוד מהאי פלוגתא דרב ולוי כבר נתבאר למעלה ד"ה הרודה וכו' והא דמקשי לרב מהאי ברייתא אין צולין שני פסחים כאחד ולא מקשי ממתני' דידן דשמעינן דריחא לאו מילתא היא משום דאיכא למידחי כדדחי אביי בע"ז (דף ס"ו) שאני הכא דמיקלי קלי לאיסורא ובפסחים דחיק הש"ס לשנויי אף להאי ברייתא אליבא דרב כגון שצלאו בשתי קדירות ומ"מ כבר הסכימו רוב גדולי הראשונים ז"ל לפסק הגאונים ז"ל דפסקו הלכתא כלוי ומטעם שנתבאר בהלכה דלעיל שם בס"ד: