מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 7

אייכל שמואל לרב מי צתרי. אע"ג דאין מאכילין להאוסר ומחמיר על עצמו אפשר דבתר הכי הדר ביה רב וכה"ג אמרינן בפ' כל הבשר (דף קי"א) גבי פלוגתא דרב ושמואל בדגים שעלו בקערה דרב אמר אסור לאכלן בכותח ושמואל אומר מותר וגריס בתר הכי ר' אלעזר הוה קאים קמיה דמר שמואל אייתו לקמיה דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח יהיב ליה ולא אכל א"ל לרבך יהיבי ליה ואכל ואת לא אכלת אתא לקמיה דרב א"ל הדר ביה מר מדמעתיה א"ל חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא ס"ל. והכא באמת הדר ביה רב. וליישב הא דקאמר רב התם חס ליה וכו'. ופירש"י ז"ל לא היו דברים מעולם. וא"כ חס ליה לשמואל דמשקר. ראיתי להרלב"ח בתשובה שהאריך ודחק עצמו בזה ולדעתי נראה דכך הן הצעתן של דברים דלמאי דמבואר מדעת רוב הפוסקים ז"ל למאי דאיפסקא התם הילכתא כשמואל דלאו דוקא עלו אלא ה"ה אם נתבשלו מתיר שמואל וכמו שהוכיחו התוס' שם לדעת רש"י מל' אחר שפי' לעיל וא"כ לשמואל אין חילוק בין עלו לבין נתבשלו בקערה של בשר ולרב איכא למימר דלא פליג לדינא אלא בנתבשלו דוקא והא דאמרינן דגים שעלו רב אמר אסור הא מסיק עלה דהא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר וכו' וא"כ מאי דיהיב ליה שמואל לרב דגים שעלו בקערה היו ואכל דבעלו לא היה מחמיר לאסור כ"א בנתבשלו והא דאייתו לקמיה דמר שמואל דגים שנתבשלו בקערה הוו והא דגריס גם כאן שעלו לאו דוקא אלא אגב גררא דלישנא דלעיל הוא ושמואל היה סובר כיון דרב אכל בעלו ה"ה בנתבשלו הדר ביה משמעתיה דלדידיה אין חילוק ביניהם ולפיכך א"ל לר"א לרבך יהיבי ליה ואכל ורב דקאמר חס ליה לזרעיה דאבא וכו' למאי דשאל לו ר"א הדר ביה מר משמעתיה השיבו דח"ו לא יהיב לי לאכול כ"א דגי שעלו ולא בנתבשלו דזה לא היו דברים מעולם אלא שהוא היה סובר דהדרי בי גם בנתבשלו ולא היא דבנתבשלו קם אני בשמעתתא דידי: