קרבן נתנאל על כתובות · סעיף 289

ואם בא הבעל גובה בשבועה מה שלותה. וכ"פ הרמב"ם פרק י"ב מהלכות אישות

דמלתא דפשיטא היא מאחר שהוא מוחזק וטוען ברי. עיין בטור א"ה סי' ע' בב"ח בקונטרס אחרון מה שהשיג על מהרו"ך ע"ש.

בהגה"ה ומתוך פירש"י הכא משמע דאפי' ספקא אין הבעל יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך אא"כ קיבלה ע"כ. לא ידעתי משמעות כי מה שכתב רש"י בד"ה חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה. היינו משום דהשתא כשבאת לפני ב"ד ספקא מש"ה צריך קבלתה. וצ"ע. והנראה בזה שלקח משמעותיה מפרש"י ד"ה בששמעו בו שמת. וא"ת והרי היא משועבדת ליתומים ואף הם יאמרו לה כן. ותי' אף הוא לא יכול לומר לה אלא א"כ היא מתרצה עכ"ל וקשה מאי ס"ד שיתומים יאמרו לה כן הא עכשיו כשבאתה לתבוע מזונות מב"ד בלא ספקא איירי ומהיכא תיתי יאמרו לה כן. אע"כ צ"ל דרש"י ס"ל הא דאמר קטנה וספקא שעכשיו ג"כ ספקא ומ"ה שפיר קשה היא משועבדת ליתומים ואף הם יאמרו לה כן וע"ז תי' רש"י אף הוא לא לומר לה אף גם שספקא אא"כ היא מתרצה ובזה עולה כהוגן דברי מרדכי. אלא מה שהקשה על רש"י מפ"ק דגיטין י"ל דלפי ס"ד המקשן כיון דספקא אם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אין חוב לה מסתמא היא עשתה ברצון ואדרבא באותו עמוד מוכח כדעת רש"י דפריך מספקא מאי למימרא ומאי פריך אימא דאתי לאשמועינן אע"ג דלא קבלה עליה וק"ל: