ומשעת תביעה איבדה מזונותיה אפילו לא פרעו לה. ובסי' צ"ג ס"ק י"ג כתב בספר בית שמואל וז"ל היינו אם פרעוה אח"כ אז למפרע מיום התביעה אין לה מזונות אבל אם אין להם לשלם או שאינם רוצים לשלם יש לה מזונות ועיין תשובת רש"ך סי' ר"ד עכ"ל אין בידי גוף התשובה. אבל אין דבריו נראים להלכה דהא בהך איתתא דאתיא קמיה דרבה בר רב הונא בפרק השולח לא פרוע לה כתובתה ומ"מ אין לה מזונותיה משעת תביעה וכמו שפירש"י דגליא דעתה דבעי לאינסוביה ואיהו לא אתני בהדה אלא כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו א"כ מעתה בנדון זה אף אם אין להם או אינם רוצים לשלם מ"מ היא סברה בדעתה שיגיע לה פרעון כתובה ע"י תביעתה בב"ד וגלתה דעתה דבעי לאינסובי ולא חששה לכבודו אבדה מזונותיה וזה ברור לדעתי:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על כתובות · סעיף 102
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בפרק במה מדליקין. דף כ"ז. ובתוס' מייתי ראיה מפרק תולין (שבת דף קמ) וראיה דחוקה היא דלבתר דהדר ר' יוחנן שייך שם שפיר לית הלכתא ככל הני שמעתתא ע"ש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f1cf29119c3a3c3112cbd394859b8fd8467a4357a92b2168c9c4f8a8a34140e8