נהי דתוספת לא כתב לה אלא ע"מ לכונסה. ובדרישה סי' ס"ו ס"ק י"ג רוצה להשוות דמת בעל העיטור שהביאו הטור וז"ל ואי כתב לה בשעת קדושין ומגרש לה גביא ולא אמרי' אדעתיה למשקל ומיפק מיניה לא אקני לה עם מ"ש רבינו כאן ובפ' נערה סי' ד' וטור בסי' נ"ד דהסור ורבינו מסכימים ג"כ לדעת בעל העיטור כגון שכתב לה בשעת קידושין ודוקא שנתגרשה דגרמא דידיה הוא ורבינו והטור בסי' נ"ד איירי שלא כתב לה בשעת קידושין אלא אח"כ או אפילו כתב לה בשעת קידושין אם מת הוא בכה"ג לית לה כתובה ע"ש וכל זה אינו משמעות הלשון והפשט כרבינו והטור. והעיקר כמ"ש ב"י שבעל העיטור חולק אמ"ש הטור בסי' נ"ד. ומה שמסיים בעל העיטור והסכימו עליו כל הגאונים זה שהכריחו לחלק דהלא רב שרירא גאון ג"כ בכלל כל הגאונים. וגרסא שלפנינו והסכימו עליו כל בני מתיבתא:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על כתובות · סעיף 111
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f1cf29119c3a3c3112cbd394859b8fd8467a4357a92b2168c9c4f8a8a34140e8