ונראה שגם צריך ליתן לה כתובה. דהיינו מנה ומאתים אבל תוספת לית לה דהא קאמר מידי דהוי כבאה מחמת טענה והתם מסיק סי' כ' דלית לה אלא מנה ומאתים ע"ש:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על כתובות · סעיף 187
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הוא אומר מינה וכו'. ובבאה מתמת טענה איירי וע"ש במ"ש רבינו סי' ט"ו אליבא דיש מתרצין אין ראיה מהתם. ולכך הביא רבינו עוד דבהדיא קאמר התם בסוף הפרק בבאה מחמת טענה דכופין אותו להוציא ויתן כתובה. ובתוס' מביא עוד דבתוספת' קתני בהדיא אמומין דהכא יוציא ויתן כתובה:
כל שכן היו דהא סברה וקיבלה. היינו לענין נשברה רגלו וסימא עינו. אבל מוכה שחין ובעל פוליפוס באלו פליג ר"מ וסובר שיכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. ועיין סי' קנ"ד ס"ק ב' שהאריך ב"ש בזה לדעת רמ"ה:
דקיימא לן כרב נחמן בדיני. עיין לעיל פ' אע"פ סי' ל"ח:
אבל כו' שתי רגליו מודו רבנן. והאי דלא תני לה במתני' שכופין להוציא. איכא למימר דסמך בזה אם מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כ"ש כדאיתא בירושלמי בסמוך: @11ה"ג
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f1cf29119c3a3c3112cbd394859b8fd8467a4357a92b2168c9c4f8a8a34140e8