קרבן נתנאל על כתובות · סעיף 49

ויש לדקדק מכאן שא"צ להעיד על חתימת העדים בפני כל שלשתן יחד. ובד"מ הביא בשם ב"י וז"ל ולדעת רבינו צריך לכתוב בקיום במותב תלתא הוינא כד נפק שטרא קדמנא ומדאתברר לנא דדא הוא חתימת ידייהו אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. כי אע"פ שלא היו ביחד כשהעידו לפניהן על חתימת העדים מ"מ צריכין להיות ביחד להודיעו זה לזה ששלשתן יודעין שהוא חתימת ידי עדים עכ"ל:

אלא די שיעידו בפני כל אחד ואחד בפני עצמו דלא פסלינן הכא אלא מפני שחתמו שקר. אבל בתשובת הרמב"ן ס"ס צ"א חולק על רבינו ומה שמדקדק רבינו אינו כיון דהכא מיירי ששנים מכירין החתימות מעצמן והן בעצמן מעידין בפני השלישי ה"ל כאילו קבלו שלשתן העדות יחד. ועי' בש"ע ח"מ סי' מ"ו סעיף כ"ה: @11ה"ג

משום דהוי שקר גמור כיון שחתמו. ובתוס' דמשחתמו דמו לנוגעים בעדות. ע"ש. ורבינו נאיד מטעמא דאפי' עדים אחרים אין מעידין בפני השלישי כיון דבשעה שחתמו שנים הוי שקר גמור. אבל להטעם נוגעים בעדותן אחרים רשאין להעיד בפני השלישי:

והכי פירושא ליתא להך פירכא דפריך מרב פפי לרב ביבי בר אביי כו'. קאי לתרוצי סוגיא דפרק כל הגט. דשמעתתא דהכותב מפורש ממילא דרב פפי פריך לרב ביבי מהא דאמר רבא האי אשרתא דדיינא והא מילתא דרבא שאני בקיום שטרות חיישינן למיחזי כשקרא אבל בדבר שאינו מעשה ב"ד רבא בעצמו לא חייש. אלא דרב פפי דפריך ליה מדרבא לא מחלק. וע"ז אמר התלמודא ליתא לסברת רב פפי דע"כ רבא מודה דבדבר דליתא מעשה ב"ד לא חיישינן למחזי כשיקרא והא דרב נחמן ודר"י דלא תקשה אדרבא אלא דבפרק כל הגט צריך פי' דהא דפריך מדרב פפי אדרב ולא מרבא דאשרתא שאני דקיום שטרות הוא משא"כ בטופסי שטרות אלא דפריך מרב פפי דלא מחלק. ע"ז קאמר הש"ס וליתא לדרב פפי דמיחש בכל מילתא למחזי כשיקרא אלא דוקא בקיום שטרות וזה ברור דלא כש"ך בסימן מ"ו ס"ק ס' שהשיג שם אדברי רבינו מדקאמר וליתא לדרב פפי משמע דליתא כלל אפילו בקיום שטרות: @11ה"ג