פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 7

שמואל אמר. פלוגתא דשמואל ור' לעזר בהאי תלמודא ביבמות פ' החולץ הלכה א' והאי מילתא שייכא טפי למיגרס על הלכה דלקמן האומר אם ילדה אשתי וכו' וכן גריס התם על האי מתני':

זכין לעוברין. יש זכיה לעובר והמזכה לו על ידי אחר קנה:

מתניתא. האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר"א דקתני או שהיתה אשתו מעוברת כולן חייבין להחזיר אלמא דיש זכייה לעובר. והתם משני לה שנייא היא הכא שהוא בנו ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ומודה ר"א והש"ס קיצר כאן וכן בהא דלקמיה:

החזירו ואחר כך. נודע להם שמת הבן או שהפילה אשתו:

המחזיק באחרונה זכה. מאחר שמת או הפילה הוו נכסי הפקר:

בראשונה זכה אי לא. התם גריס בהדיא בראשונה לא זכה ולשמואל פריך לה התם מהסיפא דמפרש לה שם למילתיה דשמואל דהא דקאמר זכין לעוברין דוקא שהעובר בן קיימא ויצא ראשו ורובו מחיים וא"כ קשיא סיפא לשמואל דהא הפילה היא ואפילו המחזיק בראשונה יזכה. וה"נ דכעין בעיא גריס לה וה"פ המחזיק בראשונה זכה בה או לא דקאמרת המחזיק באחרונה הוא דזכה ובראשונה מאי דיניה והא לשמואל וכדמפרש ר' יוסי למילתיה אפי' בראשונה יזכה המחזיק דהרי אין לעובר כזה זכייה:

פתר לה משום יאוש. שאני התם דמחזיקים בראשונה הן מתייאשין בעצמו מתחלה ששמעו שהיא מעוברת לפי שהן בספק שמא לא תפיל ולא נתכוונו להחזיק חזקה גמורה וא"כ אפילו כשמואל אתיא ולית היא פליגא:

או אפילו באחרונה לא יזכה. כלומר דהש"ס בעי לה אהאי שינוייא דלטעמיך דקאמרת משום יאוש הוא א"כ אמאי קאמר סתמא המחזיק באחרונה זכה דמשמע שהחזקה היא שהיתה אחר שמת הבן או הפילה ואע"פ שלא נודע זה להמחזיק והרי לדידך מצינו דאף לזה שהחזיק באחרונה מ"מ לא יזכה דעוד הוא משום יאוש שהרי לא ידע עדיין שהפילה או שמת הבן וא"כ חזקתו בספק היתה ואינה כלום: