פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 7

בדק חבית להיות מפריש עליה והולך. שסומך עליה לשתות משאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה תרומה עליהן שהתרומה ניטלת במחשבה ולאחר זמן בא ומצאה חומץ וקתני בברייתא עד שלשה ימים ודאי מיכן והילך ספק ופליגי בה בפירושה. וגרסינן להאי סוגיא בפ"ג דגיטין הלכה ח' ושם היא ביותר ביאור במקצת:

שלשה ימים הראשונים. לאחר בדיקה הראשונה שבדקה ומצאה בחזקת':

ודאי יין. הויא ואם אמר ה"ז תרומה על אלו הסמוכין לה בחזקת מתוקנים הן:

האחרונים. ג' ימים אחרונים שהם קודם בדיקה אחרונה שמצאה חומץ ודאי חומץ הן ואין כאן תרומה כלל:

אמצעיים. ימים שבנתיים ספק הוא ותרומה היא ויחזור ויתרום:

אמר ר' אבהו אני שמעתיה ממנו. מן ר' יהושע בן לוי שמעתי כן אבל מה מעבד והאמר ר' יוחנן לא כן אלא עד שלשה ימים הראשונים ודאי יין מיכן והילך ספק ואפילו ג' ימים אחרונים:

במחט כהדא דריב"ל בחבית. שמעו בבה"מ דבר עיטיין בדין מחט דלקמיה כאותו דסבר ריב"ל בדין חבית:

איבד מחט שופה. במס' טהרות בפ"ג תנן מחט שנמצאת חלודה ומעכבת את התפירה וחלודה מטהרה מטומאתה כמו שבירתה טהורה ולא חיישינן שמא כשהיתה שלימה נטמאת וכשיתקנוה תחזור לטומאת' הישנה כדין כלי מתכות לפי שכל הטומאות והטהרות כשעת מציאתן אם טהורות טהורות. והשתא קאמר איבד מחט כשהיא שיפה חלקה ויפה ובא לאחר זמן ומצאה חלודה:

שלשה ימים הראשונים. אחר שהניחה שיפה ודאי טמאה וכל הטהרות שנעשו על גבה טמאות והאחרונים ודאי טהורים ואמצעיים ספק:

אוף שמעתיה ממנו. אף זה הדין של מחט שמעתי גם אנכי ממנו ומה מיעבד ור' יוחנן פליג גם עלה:

בא בסוף שבוע ומצאו חומץ. האי בעיא מבוארה בגיטין ביותר דהתם גרסינן לה על דין יין מגיתו דמפרישין תרומה עליה בחזקת שהוא יין עד ארבעים יום ור' יהודא פליג וקאמר עד הפרק והיינו פרק אחד של ג' פרקים דאמר במתני' שם שבהן בודקין את היין. ועלה קאי הבעיא והתם גריס לה בדר' סימון דבעי הגיע ארבעים יום ולא בדק נתעצל שנים ושלשה ימים ובא ומצאו חומץ למפרע הוא נעשה חומץ או מכאן ולהבא. והיינו בעיא דהכא אם חומץ ברור הוא ודינו כחומץ אפילו למפרע או מכאן ולהבא הוא דדינו כחומץ ונ"מ אם הפריש תרומה ממנו בתוך ג' ימים קודם שבדקו ומצאו חומץ. והש"ס קיצר כאן וסמיך אדהתם כדרכו:

עבר הפרק בתוך ארבעים יום. כלומר שעברו עליו ארבעים יום ועדיין לא הגיע הפרק שבודקין את היין בו לעולם מהו ובעיא זו שייכא גם אליבא דרבנן דאמרי ביין מגיתו עד מ' יום ואם דוקא לחומרא הוא דאמרו שאם עברו עליו מ' יום שוב אין מפרישין ממנו דדרכו להתקלקל ואע"פ שעדיין לא הגיע הפרק של בדיקת היין אבל לקולא לא אמרו שאם עבר הפרק קודם שעברו עליו מ' יום ג"כ אין מפרישין ממנו והיינו דקאמר כחו של פרק ביטל כח ארבעים יום או דילמא אף לקולא אמרו ואע"פ שעבר הפרק עדיין הוא בחזקתו עד שיעברו עליו מ' יום והיינו או כח מ' יום ביטל כחו של פרק. והתם פשיט לה דלעולם פליגי לר' יהודה בפרק תליא מילתא ולרבנן בארבעים יום תליא מילתא בין לקולא בין לחומרא: