קטן שלוה מאחרים כתב הרמ"ה שחייב לשלם כשיגדיל וה"ר יונה הסב שאינו חייב לשלם שאם נפרעין ממנו לכשיגדיל יבזבז כל ממונו בקטנותו והרא"ש חילק בדבר וכתב שאם ידוע שלוה לצורך מזונותיו נפרעין ממנו אפי' כשהוא קטן כמו בפעוטות שמקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין משום כדי חייו גם הלואתו הלואה ונפרעין ממנו כדי שימצא מי שילונו בשעת דחקו אבל אם אין ידוע שלוה להו לצורך מזונותיו אין מעשיו כלום ואין נפרעין ממנו לכשיגדיל:
קריאה במקור
שלטי הגיבורים על בבא בתרא · דף 73b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רשב"ם כתב שקונין מש"מ אפי' בשבת שזה הקנין אינו צריך משמע מדבריו אבל אם יש נפקותא בקנין כגון שכתב כל נכסיו ומפרש שלא יחזור בו אף אם יעמוד שאז מועיל הקנין אין קונין בשבת אבל הרא"ש כתב דאפ"ה קונין ממנו בשבת (שנתן) דכיון שכתב כל נכסיו מדאגת מיתה הוא נותן ואיכא למיחש לטירוף דעת אם לא יעשו כדבריו אבל אם מקצת נכסיו הוא נותן אין קונין ממנו בשבת דלאו מחמת דאגת מיתה הוא נותן כיון שהוא [אינו] נותן הכל וליכא למיחש לטירוף הדעת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 641cccacc2befbdc7ef126f412eacd4c568803e7d37c206cd1c31a5b3bae110d