קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 4

טעמא דרבי אלעזר בן עזריה. דמחייב באוכל שני חרצנים וזג אף על פי שאין בהן כזית:

משום בריה. כל שאכלן יחד הוה ליה בריה אבל פחות משני חרצנים וזג לאו בריה היא:

ה"ג ותני חרצנים ועד זג להביא השלש שבינתיים. וה"פ מדכתיב ועד מרבינן מה שבין החרצן והזג והיינו האוכל וזהו השלש וקשיא ליחשיב נמי דהאוכל אשכול עובר על לאו דידיה:

אף עלין ולולבין במשמע. אם כן קשיא ליחשב נמי דעובר על לאו זה לישנא אחרינא לרבי אלעזר בן עזריה פריך דמוקים להא מחרצנים ועד זג עד שיאכל שני חרצנים וזג אחד מנ"ל להביא שלש שבינתיים ועוד קשיא לר' לעזר דדריש מכל אשר יעשה לרבות עלין ולולבין הא כתיב מיין ושכר דהוא מיעוטא למעט כל שאינו פרי:

ה"ג ר' ליעזר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר פרט וכלל הכל בכלל ודרובה מן דר' ישמעאל דו אמר אפי' פרט וכלל ופרט הכל בכלל כו'. וה"פ ר"ל סובר כר"י דפרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ומרבינן הכל ויותר מר' ישמעאל דאפי' פרט וכלל ופרט נמי מרבינן הכל והכא דכתיב מיין ושכר הוי פרט מכל אשר יעשה כלל ומרבינן הכל ואע"ג דכתיב בתר הכי חרצנים דה"ל חזר ופרט אפ"ה מרבינן הכל וא"כ קשיא פרטא בתרא ל"ל אלא להביא השלש שבינתיים: