מה טעמא דרבי יוסי. כלומר מאי איכא בין רבי יוסי לר' יהודה וקאמר דנפקא מיניה לר' יוסי אכל חצי זית חרצנים וזג מענבה אחת חייב לראב"ע דסובר בכך הוי בריה דיש ענבה שאין בה אלא שני גרעינין וזג אחד ולרבנן פטור דסברי לעולם בעינן כזית:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מ"ט דר' יהודה. ולר' יהודה נפקא מיניה אכל שני חרצנים וזגין משתי ענבות דלכל אחד מהן יש בו כזית לראב"ע אינו חייב אלא אחת דאין בהן אלא לאו אחד דחרצנים וזגין לאו אחד הן ולרבנן חייב שתים על החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן:
אתיא דראב"ע כר' יוסי. חיצון זוג והפנימי ענבול דה"ל בריה ולכך מחייב ראב"ע כדאמרינן לעיל אבל לר' יהודה לעולם בעינן כזית א"כ אין תועלת בדבר אם אוכל שני חרצנין וזג אחר או אכל חרצן אחד שאין הדבר תלוי אלא בכזית ואין סברא לומר גזירת הכתוב הוא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e