קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 2 · Segment 7

המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות. שהטומא' כפי מה שמצאוהו עכשיו מכוסה מכל אדם ואיכא למימר שמא גל אבנים או עפר או צרורות נפל עליו ולא הכיר בו אדם מעולם:

אבל אם נקבר במים כו'. אע"פ שאין כל אדם יכול לראותה המציץ או ע"י אבוקה מיהת יכול לראותה ולא גמירי הלכתא אלא בטומאה שהיא בתהום ומכוסה מעיני כל:

ה"ג כללו של דבר כל שאי את יכול לפנותו עושה קבר התהום וכל שאת יכול לפנותו אינו עושה קבר התהום:

כל שאת יכול לפנותו. כלומר עומד לפנותו:

ופריך וקש ותבן. סתמא אינו עומד לפנותו לימא ברייתא זו דלא כר"י:

דרי"א תבן וביטלו בטל. באהילות תנן טומאה שיש לה אהל חלל טפח אינה בוקעת ועולה למעלה מגג האהל אבל טומאה רצוצה שאין בינה ובין הגג שעליה חלל טפח כנגדה עד לרקיע טמא שבוקעת ועולה כך היא הלכה למשה מסיני הלכך בית שיש בו מת או כזית מן המת ומילאוה תבן או קש וביטלו בטל הויא רצוצה ובוקעת לא ביטלו הוי כמאן דפנייה ויש להטומאה חלל טפח ואלו הכא תניא תבן או קש סתמא אין עתיד לפנותו:

דברי הכל היא. לעולם ברייתא כ"ע היא ואפי' כר' יוסי:

מה דאר"י בשבללו בעפר. שנתן עפר על התבן הלכך אמרי' מסתמא היתה כוונתו שייעשה זבל ודעתו לפנותו אבל תבן המונח בשדה בלא עפר סתמא בטל:

יש תבן שהיא כעפר כו'. סתמא דש"ס קאמר אין צורך לאוקמי דר"י בשבללו בעפר אלא איכא לאוקמי בתבן שעתיד לפנותו וקמ"ל מ"מ אם ביטלו מבוטל וברייתא בתבן שאין עתיד לפנותו ל"א הש"ס מקשה אדר"ח דקאמר ר"י איירי בשבללו בעפר הא אמר ר"י יש תבן כו' ש"מ אף בסתם תבן סובר דאינו בטל:

הרי הוא. כסתם עפר שאין אנו יודעין אם דעתו לפנותו דאמרי' מסתמא ביטלה:

הרי הוא. כסתם תבן שאין ידוע אם דעתו לפנותו דאמרי' מסתמא לא ביטל:

חיפהו מחצלות. ע"ג התבן אמרינן מסתמא אין דעתו לפנותו לכך ביטל התבן:

ה"ג איתא חמי מילאוהו מחצלות לא בטיל כו'. הש"ס מקשה אר' ינאי בוא וראה אם מילא כל הבית במחצלות לא ביטל דלא גרע מתבן דסתמא לא מבטל ליה וכשכיסה המחצלת על התבן נאמר דביטל המחצלת והתבן:

מילאוהו חריות. מילא בית או חריץ בחריות של דקל:

צריכה. מיבעיא לן אי הוה כסתום או לא דמספקא ליה אי לתבן דמי וסתמי' לא בטל או לעפר דמיא וסתמי' בטל:

חריות. ענפי':

אפילו רוק. אפילו מילאוהו ברוק הפה הוה סתימה לשעתו: