בשר המת שנתוק. והוא כמו ליחה היוצאת מעיפוש הבשר:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והמוהל. היוצא מבשר המת שנקרש:
ופריך הא עודה. המוהל מחוי ולא נקרש אינו מטמא:
ה"ג לא כן אר"ח בשם רבי חלב המת שהתיכו ה"ז טמא. שהיה מעיקרא כזית שלם:
חתכו. לחתיכות קטנות שאין בהן כזית ואחר כך התיכו ה"ז טהור וה"נ לחלב שהתיכו דמי וטמא ואפי' עודו מחוי:
ר' יודן ור' יוסי. פליגי בתירוצא דהך קושיא:
להוציא מי בשר שבו. לכך טהור המחוי לפי שיש בו מי בשר שטהור גמור הוא:
וחרנה. ואידך:
שאם יקרש כו'. ודאי המחוי טמא והא דקאמר והמוהל הקרוש היינו שאם יהיה המחוי כשיעור שאם יקרש יהיה כזית אבל אם כשהוא מחוי יש בו כזית וכשהוא קרוש אין בו כזית טהור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e