ה"ג ר' יוסי אמר לחברייא הוו ידעין דאיתפלגון ר"י ורשב"ל. אף בחרצנים וזג לר"י חייב שתים ולרשב"ל אינו חייב אלא אחת ל"א אדבתרא קאי הוו ידעין דפליגי באבר מן החי שחלקו ואכלו וכדמסיק וכ"נ בסמוך:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אבר מן החי שחלקו לשנים. קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ חציו השני:
ד"ה פטור. דבעינן אבר שלם וסתם אכילה בבת אחת משמע:
מה פליגין. כי פליגי:
עבד פיו כלפנים. שהרי נהנה גרונו באבר שלם:
עבד פיו כלחוץ. אכילה במעיו בעינן וליכא:
א"ל את. מה סברית לך כר"י או כרשב"ל:
א"ל אנא אמרי לכון שהרי עולם כלומר גדולי עולם פליגי בה ואתון אמרין הכי מאי דעתי בה איך אכריע בין הרי עולם:
אין כן כו'. ופריך לר"י דאמר דלא קפדינן אלא שיהנה גרונו באבר שלם אם כן אפי' חלקו מבחוץ ונתן שני החלקים בפיו בבת אחת נמי יהא חייב:
ה"ג לאו דרך אכילה היא. וה"פ ומשני כיון דלאו דרך אכילה היא לחלק מבחוץ פטור:
נמלה שחלקה בפיו ואכלה. דהאוכל נמלה שלימה אף על פי שאין בה כזית חייב משום בריה והשתא שחלקה בפיו פליגי בה ר"י ורשב"ל ר"י דעביד פיו כלפנים חייב ולרשב"ל דעביד פיו כלחוץ פטור:
ענבה. שלימה דבריה היא שחלקה בפיו נמי פליגי בה ר"י ורשב"ל כי היכי דפליגי באבר מן החי:
שבטל. מטומאתו בטל נמי מאיסורו אבל ענבה אין בה שום טומאה אף איסורא נמי לא בטל ואפי' לר"י אינו מצטרף ל"א אבר מי החי דמהני חלוקתו שלא יטמא עוד דבעינן דוקא אבר שלם מהני נמי החלוקה לרשב"ל לבטל איסורו אבל הכא בענבה שאין בה טומאה אף רשב"ל מודה דלא נתבטל איסורא:
כזית מצה. שחייבין לאכול בלילה הראשון שחלקו בפיו ואכלו אם יוצאין בה פליגי בה ר"י ורשב"ל:
מכל מקום לא נהנה חכו. כזית בפעם אחת ואפי' לר"י אינו יוצא בה ל"א ה"ג מ"מ נהנה חכו בכזית. ואפי' רשב"ל מודה דיצא:
פרידים של רימון. שכשמסלקין הקליפה מן הרימון נמצאו בתוכו גרעינין הרבה וכל אחת מהן נקרא פירוד וכן הוא בעוקצין פרד של רימון חיבור ומיבעיא ליה לר' ניסא אם חלק להפירודין בפיו מי פליגי בה ר"י ורשב"ל כי היכי דפליגי באבר מן החי או דלמא אף רשב"ל מודה שכן דרך לאכול כל פירוד בפני עצמו ולחלקו בפיו:
מה אנן קיימין. במאי קמיבעיא ליה:
חי משום משקה. כשחולקין הפירודין יוצאין מהן משקין ואין לצרפן לכזית:
כבר תנינן. תרומות פי"א:
אין מטמא משום משקה כו'. וכיון דאוכל מיקרי פשיטא שמצטרפין:
תיפתר שבלען. לכל פירוד לחוד מי אמרי' בעינן שיבלע במעיו כזית כאחד או דלמא כיון שדרך לבלוע כל פירוד בפני עצמו סגי ואפי' לרשב"ל חייב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e