לשונות שביררו. חכמים הראשונים להיות נודרין בהן דלא לימרו לשון קרבן שיכשלו לומר לה' בלא קרבן אין כל בריה יכול להוסיף עליהן כינויין מדעתו:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ופריך והתני ר"ח רזיח הזיח. הן כינויין לנזירות אע"ג שלא ביררו הראשונים לשונות אלו:
לשון שביררו להן משניות כו'. ור"ח כאחד מבעלי משניות הוא א"נ לשון של ר"ח נגזר מלשון הנזכר במשניות:
ופריך והתני בר קפרא. האומר חרס או שאומר לא חספא כאומר חרס והא דקאמר לא חספא כלומר וכי לאו חספא הוא והא לאו מלשון המשנה הוא ובפ"ק דנדרים הגי' והתני בר קפרא חרס לא חספא הוא וה"פ וכי חרס לאו לשון חספא נמי הוא ואפ"ה מפרשינן ליה לשון כינוי לחרס:
לשון גבוה הוא. בלשון המקרא כדכתיב האומר לחרס כו' כלומר אומר לדבר שהוא בגובה לא יזרח והכא נשבע בגובה דהיינו בהמקום ב"ה לפיכך הוי כינוי לנדר:
לשון אומות העולם הוא. הנך כינויים דבלשונם קורין לקרבן קונח כו' וכן כל הנך השנויין פ"ק דנדרים:
לשון ניותי הוא. אומה ששמה ניותא כלומר הא דתני בר קפרא חרס כינוי לנדר הוא דחרס הוא לשון חספא והן קורין לחספא כספא והרי זה כנודר בכסף דהיינו כסף שקלים שהקדש נינהו וה"ל כאומר קרבן:
ה"ג נראין דברים במקומות שקורין לנזיר נזיק אבל במקומות אחרים אני אומר נזיר פסיליס אינו נזיר. וה"פ הא דתנן נזיק הוי נזיר דוקא במקומות שקורין הנכרים לנזיר נזיק אבל במקום שאין קורין לנזיר נזיק אע"ג שיש מקום שקורין אותו כן לאו כלום הוא שאינו אלא לשון עלגים ואינו כלום:
פסיליס. מי שהוא עלג או ערל שפה נקרא פסיליס וחבירו בויקרא רבא אלא על הדין פסילוסא ופירושו קטיע לישנא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e