ה"ג תני בשפתים ולא בלב. וה"פ כתיב נפש כי תשבע לבטא בשפתים דוקא שהוציא בשפתים מה שהיה בלבו אבל אם היה בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת שעורין לאו כלום הוא:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יכול שאני מוציא את הגומר בלב. להוציא פת חיטין והוציא פת סתם ת"ל לכל אשר יבטא האדם:
אינו חייב עד שיוציא בשפתיו. אבל גמר בלבו לאו כלום ומפרש למתניתא כדפרשינן:
ופריך והתני. כתיב כל נדיב לב עולות לומר כל שגמר נדבתו בלבו ה"ז עולה או אינו אלא המוציא בשפתיו. דוקא הוא דהוי קרבן אבל קבלה בלב לאו כלום הוא:
מוצא שפתיך וגו'. גבי נודר קרבן כתיב:
ומשני מאי דאמר שמואל. בהך ברייתא דתני דאפי' גמר בלב סגי היינו לקרבן דמפורש קרא כל נדיב לב עולות אבל בשבועה בעינן שיהא פיו ולבו שוין ל"א מה דאמר שמואל דבעינן שיוציא בשפתיו היינו לענין קרבן שבועה אבל לנדבת קרבן סגי שיגמור בלבו כדכתיב כל נדיב לב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e