שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 4

חד העלה אח מפי אחיו. בקונטרם פירשתי ללויה כן מפורש בבבלי. אך לקמן בשמעתין משמע שגם זה מספקא לן אם ללויה או לכהונה:

א"ל בנו הוא וכו'. פירשתי בקונטרס שהתורה האמינו דכתיב יכיר אבל קשה דלמא דוקא לפסלו האמינו התורה אבל לא להכשירו ובבבלי בפרקין הגירסא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה. והרא"ה כ' שבירושלמי מוחלפת השיטה מדר' לדר"ח. ואינו מכוון דדברי ר"ח שוין בירושלמי ובבבלי אלא דברי ר' מוחלפים:

ויעשה כהרחק עדות. ראיתי בחידושי הרא"ה והריטב"א שכתבו בשם הרמב"ן ויעשה בהרחק עדות כלומר יהא נאמן במגו שאם רצה היה נעשה בהרחק עדות שלא היה מודה שהוא קרובו והיה נאמן להעלותו על פיו והשיבו כיון שהודה שהוא בנו שוב אינו נאמן להעיד עליו ע"כ ואין כן משמעות לשון הש"ס בתשובת רבי וגם קשיא לי מאי מגו הוא זה הא איכא למימר שאמר שהוא בנו שיירשנו גם לפטור את אמו מן היבום. ותו' כתבו דף כ"ה בד"ה הרי שאמר וכו' דאין כאן מגו ע"ש:

אפי' תימר בן מפי אביו ללויה. כתבו תוס' בפרקין דף כ"ו ע"א בד"ה במסיח לפי תומו וכו' ועוד דא"א דר' העלה אח ע"פ אחיו ללויה אפי' בלא מסיח לפ"ת דהתם אין שייך לומר שבידו להאכילו מעשר למ"ד מעשר מותר לזרים. ע"כ. וקשה גבי לוים אין צורך למגו דכיון דקסבר רבי דנאמן לומר שהוא אחיו תו ליכא למיחש לשום דבר דמה תאמר שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא הא ודאי לא פסול בלוי. ולפסול ממזרת ליכא למיחש דכל המשפחות בחזקת כשרות הן וכמ"ש תוס' דף כ"ד בד"ה אבל וכו'. גם נסתפקתי בזה אם ממזר בן לוי אינו אוכל במעשר. משא"כ בכהן אף שמאמינים לו שהוא בנו עדיין יש להסתפק שמא בן גרושה הוא. וזה מבואר בסוגיין. וצ"ע: