שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 2

כתובה ומלוה בעדים מי קודם. וקשה הא לעיל פ' הכותב גרסינן אר"י בשם ר"י אין נפרעין מנכסי יתומים וכו' וי"א אף לכתובת אשה ומסיק הטעם משום חינא שיהו הכל קופצין עליה לישאנה ש"מ דמקילין טפי לאשה מבעל חוב דהא לב"ח אין פורעין מנכסי יתומים ולא חיישינן לנעילת דלת א"כ ה"נ ראוי שיותן לאשה. והא דגרסי' בבבלי פ' הכותב דף פ"ו אמר אמימר האי מאן דאיכא עליה כתובה אשה וב"ח וכו' וליכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן מ"ע יותר ממה שהאיש וכו'. היינו דהבבלי מפרש משום חינא היינו שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נישואות להם שלא תדאגנה להפסיד כתובתן וכדפירש"י שם דף פ"ד ע"א. הרי דאמימר פליג אמ"ד משום חינא אבל בירושלמי דמפורש שלטובת הנשים איתקן א"כ מ"ש הכא מהתם. מיהו ממ"ש תוס' בדף פ"ד בד"ה לכתובת וכו' דאיך לדמות תקנת חכמים פעמים שתיקנו לטובת האשה משום חינא ופעמים שאמרו יותר ממה שהאיש וכו' וגרעו כחה ע"ש ניחא גם כאן שאין לדמות גזירת חכמים. אך קשה א"כ מאי קשיא להו לתוס' בדף פ"ו בד"ה לאשה וכו' ע"ש ואפשר דעדיפא מיניה קמתרצו. ונראה דמיבעיא ליה בכתובת בנין דכרין ומלוה בעדים מי קודם וצ"ע:

כתובה ופרנסת בניו מי קודם. וקשה מי איכא למ"ד שיהא עשור נכסי קודם לב"ח א"כ אף כתובת אשה כיוצא בו. ואף שפירשתי בקונט' שאיירי שהיו ראויין וכו' מ"מ אין ספק דאף בכה"ג ב"ח קודם וה"ה כתובת אשה. וא"ל דבפרנסה ממש מיבעיא ליה הא נמי פשיטא דכתובת אשה קודמת דהא אפי' מזונות האלמנה קודמת למזונות הבנות כ"ש כתובה. וע"ק הא תניא בתוספתא דפרקין האשה והבנות שתיהן שוות וי"ל דאף זו בכתובת בניך דכרין איירי וקמבעיא ליה אם היא קודמת לעישור נכסי. וכ"כ הר"ן בפ' מציאת האשה דבכתובת בנין דכרין איירי ומשום דשויה רבנן כירושה. ותוספתא נראה דאיירי לענין מזונות האשה והבנות שוין: