והוא שנגמר דינה להריגה. כ' הריטב"א בחידושיו יש שפירש דר"י וחזקיה על מתני' אמרוה ומיהו חזקיה סבר כרב דמוקי מתני' בנשי דגנבי ולהכי בעי נגמר דינו להריגה ור"י סבר כלוי דוקא נשי רוצחים אבל נשי דגנבי לא ולהכי לא בעי נגמר דינו להריגה ואין נראה דא"כ ה"ל למימר בפלוגתא וכו' ע"כ ע"ש. ומסוגיין ראיה מבוררת שאין פי' זה מחוור שהרי אין פלוגתייהו דרב ולוי נזכרת כאן רק פלוגתייהו דחזקיה ור' יוחנן. וגדולה מזו דמסיק אמרין בשם ר"י אשת לסטים כלסטים הרי דר"י כרב דנשי גנבי כגנבי. ומכאן נ"ל ראיה לפסק הריטב"א שפסק כרב ודלא כלוי דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דרב:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 9 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96fbeb2f9ca1b1f1737585268c5488fa08e0a60502c06775cbb8afa4a7e8af84