שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 12 · Segment 3

מחלה לו על כתובה וכו'. כתב הרמב"ם פי"ח מה"א הלכה י"ב אין הבנות ניזונות בתנאים אלו עד שיהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין להם שטר כתובה אין לה כלום שמא מחלה אמן כתובתה ע"כ וכ' הראב"ד הפלא ופלא וכי מזון הבנות תלוי בפרעון כתובתה והמחילה אינה אלא כפרעון ואם פרע הבעל כתובת אשתו לא יטלו בנותיו מזונותיהם ע"כ וכ' הה"מ ובודאי שדעת רבינו במזונות הבנות צ"ע. וכ' הלח"מ די"ל דלכל מאי דאפשר לחוש נחוש ונאמר בהדיא מחלה תנאי הבנות משא"כ בפרעון ע"כ. ודבריו תמוהים אחרי שנתחייב הבעל במזונות הבנות מסברא יש לנו לומר שאין כח ביד האשה למחול וכמ"ש הה"מ. מיהו מסוגיין מבואר כדברי הרמב"ם דכיון דבעיא דלא איפשיטא היא אם אבדו הבנות מזונותיהן מספיקא לא מפקינן מיד היורשין ותימא שלא הביאו המפרשים דברי הירושלמי וצ"ע וראיתי להר"ן שכתב בפרקין בד"ה מוחלת כתובתה וכו' ואחרים פסקו דמוחלת כתובתה לבעלה יש לה מזונות וה"ה למוחלת כתובתה ליתומים יש לה מזונות מהם והכי איתא בירושלמי ע"כ ולא מצאתי דבר זה מבואר שמוחלת לבעלה יש לה מזונות וממוחלת ליתומים אין ראיה כמ"ש במקומו פ' אלמנה לקמן. ואפשר לומר דאיכא למידק איפכא מדקאמר זכותה אבדה משמע דהיא ודאי אין לה מזונות ומדברי הרא"ה בחידושיו נראה דסובר דלירושלמי מוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות:

בא עליה עודה בבית אביה מעכשיו וכו'. כתב בשולחן ערוך א"ע סימן נ"ד והבא על ארוסתו לשם נישואין וכו' והרי היא כאשתי לכל דבר וכתב הר"ן אם לא היה חופה א"כ ה"ז ביאת איסור ולמה קנאה וי"ל כיון שבא עליה לשם נישואין והיא עומדת לביאה קנאה בלא חופה ע"ש רפ"ק דקידושין. וקשה דבסוגיין מפורש דבעיא דלא איפשטא היא דודאי איירי בשבא עליה לשם נישואין דאל"כ פשיטא דלא קנאה וכקושית הר"ן וצ"ע: