בוגרת כחבית פתוחה. ב' הלשונות שפירשתי בקונטרס כן פי' תוס' בפרקין דף ט' ע"א בד"ה האומר וכו' והלשון השני הוא לפי' הר"ח דאמר בוגרת ומוכת עץ אין להם דמים אבל אין פתחן פתוח ויכול לטעון טענת פ"פ ע"כ וקשה הא דמסיק דאינו רשאי לקיימה בשלא מצא דם מ"ט הא איכא תרי ספיקי שמא אין לה דם מפני שהיא בוגרת ואת"ל זינתה שמא לאו תחתיו זינתה ולעיל בשמעתין אמרינן היכא דאיכא תרי ספיקי מודה ר"א דמותר לקיימה וי"ל דתו' מפרשי' הא דקאמר דאינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה היינו בחדא ספיקא כגון שנתארסה פחותה מבת ג' שנים ועיין מ"ש לקמן בפרקין בתו' בד"ה שניהם מודים וכו' אך תימא לפי' הר"ח דלקמן בשמעתין קאמר ע"ד דר"ל בוגרת אימתי היא ניסת ש"מ דבבוגרת אין לו טענת בתולים ולא טענת פ"פ דאל"כ פשיטא שניסת בד' כדי שישכים לב"ד בחמישי בשלמא לפי' קמא ניחא דקשיא ליה אבוגרת דממשפחת דורקטי א"נ במקום שמעמידים עדים למשמש אבל לפי' הר"י קשה:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה. כתב הרב במשנה למלך ספי"א מה"א זהו פלא בעיני דכיון דהבוגרות דרכן בכך מאי ספק סוטה איכא ע"כ וי"ל דכיון דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא וליכא אלא חד ספיקא וכמ"ש בסמוך אסורה עליו משום ספק סוטה:
ואתיא כיי דר"ח וכו' ק"ק מאי ראיה מייתי מדר"ח ואף לפי פירושי בקונט' נמי קשיא דלא דמי דהכא איירי במכחשת או בשותקתוהתם איירי במדבר' שמודה לדבריו אלא שנותנת אמתלא לדבריה והנך כולן דמייתי איירי בכה"ג וי"ל דה"ק בלשון בתמיה וכי נאמר בהאי דר"ח דלא אמרן אלא להפסידה כתובתה וכו' וכן כל הנך דמייתי מתפרשי' הכי ולפ"ז הוה ניחא נמי מה שהרשיתי לקמן בתו' בד"ה תמן שניהם מודים וכו'. אך עדיין הלשון דחוק גם לקמן בסוגיין לא משמע כן:
האוכל אצל חמיו וכו' הדא דמר לכתובת וכו' אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה. וקשה מאי קמ"ל שנאמן לאוסרה על עצמו פשיטא הא איהו קטעין בריא שלא בא עליה בבית חמיו ולא דמיא כלל לכל הנך דמייתי וי"ל דסד"א דלכך לא מהימן ביהודה אפי' לאסרה דאמרינן שמא בעל בימי אירוסין ושכח או הערה בה מתוך חבתה ולא ידע ששיבר בתוליה וכ"פ רש"י דף ט' ע"ב:
ותייא כיי דתנינן הנושא את האשה וכו' והיא אומרת משארסתני נאנסתי וכו'. כתב במ"ל פי"ח מהא"ב הלכה י' הנה הה"מ מביא מחלוקות הראשונים באומרת משארסתני נאנסתי אם היא אסורה לבעלה וכו' ואיכא מ"ד דבכל גווני אסורה ומדברי הירוש' יש להוכיח כן דאמרי' היא אומרת משארסתני נאנסתי וכו' אבל אסור לקיימה משום ספק סוטה ע"כ ותימא שלא ראה דלקמן אמתני' דהאומרת משארסתני נאנסתי מפירש בירושלמי איפכא דמותרת לבעלה. וגם נעלם ממנו שגם הריטב"א מביא ראיה זו ודחאה וכמ"ש ע"ש גם לפמ"ש בסמוך אין מכאן ראיה כלל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96fbeb2f9ca1b1f1737585268c5488fa08e0a60502c06775cbb8afa4a7e8af84