שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 12

מכר הוא ומתה היא א"ל מכרי בטל. כתב הרא"ש פ' חזקת דף נ' ופירש הר"ר יונה הטעם דאע"ג דהבעל לוקח ראשון הוי לכל דבר שהוא זכות לו אפ"ה משום שבח בית אביה בטל המכר לאלתר שאין כבוד לאשה שיהיו נכסיה מכורין מעכשיו ולא מכר גמור אלא מכר על תנאי שאם תמות היא בחייו הלכך המכר בטל לאלתר ע"כ וקשה הא הירושלמי מדמי דין זה לבן שמכר נכסי אביו בחיי אביו גם בחי' הרשב"א שם בפ' חזקת מביא גירסא זו ש"מ דלאו מטעם שבח בית אביה הוא. מיהו גם מטעם הירושלמי מוכח דמכר בטל לאלתר דומיא דבן שמכר בחיי אביו שהמכר בטל מיד וצ"ע. וכתב עוד הרא"ש שם וה"ה אפי' לא מתה בטלה המכירה מיד ומתה נקט לרבותא אע"פ שלא ערער על המקח עד שמתה וסד"א שהבעל לוקח ראשון ויתקיים המקח קמ"ל ע"כ וקשה מאי קשיא ליה למה נקט מתה הא ר' הילל הוא דנקט מתה באיבעיא שלו ואתי לאשמועינן דדוקא במתה מיבעיא ליה אם יתבטל המקח כיון דהמתין עד שמתה ואפשר לומר נמי דבערער מיד פשיטא ליה דהמקח קיים אלא בשערער לאחר שמתה מיבעיא ליה כיון דהשתא אף הגוף שלו ויכול לערער. גם לשונו של הרא"ש ז"ל דקאמר נקט מתה וכו' משמע דסתמא דש"ס קאמר הכי וליתא וצ"ע:

לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו. פירשתי בקונט' כגון שנתן הבן וכו' וקשה הל"ל דומיא דראשונה לבן שמכר בחיי האב ומת בחיי אביו ובשנתן האב לבנו הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה. וע"ק מאי ראיה מייתי מבן שמכר בחיי אביו או מאב שמכר בחיי בנו אינהו גופייהו מנ"ל. לכן נ"ל דה"ג א"ל מכרו בטל לאב שמכר בחיי הבן ומת הבן מכרה היא ומת הוא א"ל מכרה קיים לבן שמכר בחיי אביו ומת האב ואמתני' דפ"ח דב"ב קאי דתנן התם הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. והשתא בקמייתא מייתי ראיה מהאב שמכר בחיי הבן דהבעל לאב דמי שאף הוא אין לו בנכסי אשתו כי אם הפירות ומדתנן מכורים עד שימות משמע דאם מת אע"פ שאין הבן קיים אין ללוקח בהן כלום שתחלת המכירה לא היתה אלא על אכילת פירות כל ימי חייו אבל לאחר מיתתו אין לו בהן כלום. ובתרייתא דמיא לבן שמכר דהך איתתא לבן דמי שהגוף שלו לאחר מיתת אביו ותנן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב משמת האב מיהו המכר קיים אף כאן באשה מכרה קיים ומעתה יש לתמוה אמ"ש הרשב"א בחי' בב"ב פ"ג והרא"ש דבקמייתא המכר בטל לאלתר וכמ"ש לשונו בסמוך בד"ה מכר הוא וכו' לפי הירוש' דמדמי הבעל והאשה לאב והבן דמתני' דב"ב ודאי שהמקח קיים כל ימי חיי הבעל ויש ליישב וצ"ע:

א"ל מדאמר חזקיה וכו'. בקונט' פירשתי שתי לשונות. וקשיא לי הא כבר פשיט לן דאפי' מכרה לאחר ומת הוא מכרה קיים כ"ש כשמכרה לבעלה שמכרה מכר לכן נ"ל בשטר מברחת איירי שכתבה האשה נכסיה לאחר קודם שנשאת לזה כדי להבריח הנכסים מבעלה דקיי"ל אם נתאלמנה או נתגרשה חוזרין הנכסים לה ומיבעיא ליה אם מכרה נכסיה לבעלה לאחר שכתבה שטר מברחת מהו וא"ל מדאמר חזקיה הלכה כר' ש"מ דמכרה מכר דאף זו לאחריך דמיא שהרי אין להבעל המתנה בגוף הקרקע כלום אלא כשתמות היא בחיי בעלה כמי שאין להראשון בגוף הקרקע אלא כשימות השני בחייו ואפ"ה אם מכר הראשון הגוף קיים הלכך אף באשה מכרה מכר כיון שאם ימות הבעל בחייה חוזרין לה הנכסים. אע"ג דאיכא לדמותו לשני שמכר בחיי הראשון מ"מ איכא לחלק שאשה זו היא בעצמה תקח הנכסים מהראשון אף שיהיו שניהם בחייהם וכ"מ בב"ב פ' יש נוחלין ע"ש והבן: