שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 5 · הלכה 5 · Segment 3

ר"י הסנדלר אמר אין מעשה ידים וכו'. פירשתי בקונט' דכיון דאינו מעלה לה מזונות אין הנדר חל על הידים עצמן דה"ל כדבר שאינו שלו וכו'. וליכא למימר בפשטא דקסבר ר"י הסנדלר דכיון דאמר על מעשה ידיה שיהיו הקדש ה"ל דשלב"ל דא"כ קשיא במעלה לה מזונות אמאי קדשו לדברי הכל. וראיתי להר"ן שכתב וז"ל והרמב"ם כתב אין אדם מקדיש דשלב"ל וכו' וכן המקדיש מעשה ידי אשתו וכו' אמר לה יקדשו ידיך לעושיהן הואיל והם משועבדים לו הרי כל מעשה ידיה קדש וכו' ולא ידעתי למה דבגמ' משמע דוקא למ"ד שיכול לכופה למעשה ידיה הוא דמהני אם הקדיש הידים עצמן אבל למ"ד יכולה אשה לומר איני ניזונת ואיני עושה לא מהני הקדש ידים עצמן ע"ש שהאריך וסיים ולפיכך לא נתבררו לי דברי הרמב"ם ע"כ. ולי נראה שמסוגיין מבואר כדברי הרמב"ם דלר"י דלית ליה שיכול לכופה דהא פליג ארשב"ל וקסבר טעמיה דר"מ אדם מקדיש דשלב"ל ואפ"ה קסבר במעלה לה מוונות לד"ה קדש ולא הוה דשלב"ל והיינו מטעם דאז משועבדת לו למעשה ידיה וה"ל כשלו ומהני הקדש ידים עצמן והא דמקשה הר"ן אם איתא דמהני אם אמר בפירוש אפי' למ"ד שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה לא צריך רשב"ל להאי טעמא שיכול לכופה למעשה ידיה כיון דשמעי' לר"מ אין אדם מוציא דבריו לבטלה אפי' לא אמר לה כמאן דאמר לה הוא ע"כ. נראה כיון דרשב"ל מוקי למתני' כר' אדא בר אהבה במעלה לה מוונות ולא מעלה לה מעה כסף וקסבר מזונות תחת מותר ומעה כסף תחת מעשה ידיה. וכמ"ש לעיל בסמוך מעתה אי לאו דיכול לכופה למעשה ידיה לא מהני נדרו דהא לעיקר מעשה ידיה אינה משועבדת ואיך יחול הנדר על המותר והא דאמרי' במעלה לה מזונות דמהני. אם אמר יקדשו ידיה היינו לרב ולר"י דקסברי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה וכיון דמשועבדת לעיקר מעשה ידיה חל ההקדש עלייהו א"נ במעלה לה מזונות ומעה כסף איירי ודו"ק כי הדברים ברורים באין גמגום ועמש"ל בתו' ר"פ מציאת האשה:

והוא שתהא מצודה פרושה בפניו. בבבלי בב"מ דף ט"ו א"ר יוחנן משום כבוד אביו ומשום כדי חייו ע"כ. משמע אפי' אין המצודה פרוסה בפניו נמי קנה משום כדי חייו גם הפוסקים לא הזכירו דין זה אבל אני תמה מנ"ל דפליגי אהדדי התלמודים דלמא תרווייהו בעינן דאי לאו משום כדי חייו לא מהני מצודה פרוסה דהא מיהת לאו ודאי הוא שיצוד וצ"ע. ועיי' בירושלמי בשבת דף ז' ע"ב: